השטיח האדום היה כבר מוכן, אסד באשר התקין חליפתו המפוארת, חסן נסראללה ליטף את הפייטים שעל גלימתו ההדורה, נשפני החצוצרות ניגנו שוב ושוב את ההמנון, ילדה מתוקה עם שמלת מלמלה לבנה וזר פרחים ענק סילקה זבוב טורדני מעל אפה, שתי שורות של נכבדים ונכבדות, בראשם שגריר רוסיה בסוריה, לצידו נרגש עד דמעות יחיא סינוואר, כולם אוחזים בדגלים חצי סוריים חצי רוסיים, אחוזים בהתרגשות לקבלת הגיבור, המחבל דיאב קהמוז, אשר שוחרר מהכלא הישראלי במסגרת עסקת החליפין בה הוחזרה הצעירה הישראלית שהייתה בשבי הסורי.
ואז התכרכמו פני השושבינים, השטיח האדום קופל במהירות, זר הפרחים הונח בצד, הנשפנים פירקו כלי הנשיפה השורותיים התפזרו לכל עבר. הצעירה הישראלית בדרכה לישראל והמחבל דיאב קהמוז, הגיבור הסורי-לבנוני-פלשתיני נשאר בכלא הישראלי, נושם לרווחה, שמח וטוב לב מודה לאל על שלא 'הצילו' אותו בכוח מהכלא הישראלי, והשאירו אותו בידי הציונים הכובשים בני השטן.
מה באמת גרם למחבל דיאב קהמוז לוותר על שחרור מהכלא, הגעה לטקס ממלכתי בדמשק, קבלת פנים מרשימה, רגעי תהילה, פינוקים דמשקאיים, כבוד ויקר בארץ הולדתו, מדליית לוחם חרות וחופש מנסראללה? מדוע בחר המחבל קהמוז לוותר על המזל הטוב שנפל בחלקו בעטיה של עסקת חליפין? מדוע בחר בכלא הישראלי על חיי חופש? מדוע ויתר על שחרור בן תשע שנים והעדיף להישאר בין כותלי הכלא וריח הליזול? האם סירובו להשתחרר היישר לסוריה ולא לרג'ר נבעו מעיסוקו כסוחר סמים המוביל גם אמצעי חבלה שיתפוצצו בעיר נשר, בצומת גולני ויקטלו חיי יהודים?
האמנם הכלא הישראלי הינו כל כך נעים ונוח? האמנם החיים בכלא הישראלי הינם חיי רווחה, נטולי דאגות ארנונה, משכנתא, פרנסה, עם תרבות פנאי עשירה ומפנקת? מהו החופש ומהי החרות אל מול החוויה הישראלית הנעימה בכלא?
המחבל קהמוז בחר בכלא הישראלי, במקומו שוחרר רועה צאן, המחבל קהמוז יודע שהציונים הכובשים לא יענו אותו, לא יתעללו בו, לא ימררו את חייו, הוא כבר עמוק בתוככי ההוויה של אפיית פיתות של אימא בטבון, צפייה בקרנבל בריו, התרגשות לקראת האולימפיאדה בטוקיו ובדרך לחדר הכושר תוהה המחבל קהמוז מדוע לוותר על מנעמי הכלא הישראלי, עוד עשר שנים של רווחה, במיוחד בעידן מגיפת הקורונה על האבטלה העצומה בכל רחבי העולם, על הצורך לקום בבוקר לדאוג לחשמל, מים, מזון וקורת גג. יו"ר ועד האסירים שיבח את האסיר קהמוז על עמידתו שלא להיות משוחרר בגן העדן של סוריה והכרעתו להישאר ב'גיהינום' הישראלי מתוך רצון. מתוך בחירה. על-אף ימי הפורים אין זו סאטירה.
