שמחה לאיד כזאת כבר מזמן לא נראתה במקומותינו ובתקשורתנו. השמחה לאיד על ניצחון גוש רל"ב על הליכוד בבחירת הוועדה המסדרת בכנסת. שמחה לאידו של ראש הממשלה נתניהו, שחברו לה יחדיו באופן כה מגמתי שלושת העיתונים: מעריב ("ניצחון בנוקאוט"), ידיעות אחרונות (קדמון את לבנת) וכמובן הארץ-ורטר.
אפשר לחשוב שבאותה הצבעה חל כאן לפחות מהפך היסטורי בנוסח 1977.
אפשר לחשוב שקמה ממשלה חדשה.
אפשר לחשוב שנתניהו מסיים היום את הקריירה הפוליטית שלו. בסך-הכל האדון מנסור עבאס עשה תרגיל מבריק מבחינתו הן לגוש ביבי המאוכזב והן לגוש מתנגדיו הצוהל, ועדיין שומר לעצמו את הקלפים צמוד לחזה. רע"ם צוחקת כל הדרך לממשלה, מטלטלת בין המפלגות המפולגות - ולפיד-את-קומפני מצטלמים, כמה הזוי, ל...תמונת ניצחון.
עצוב במיוחד היה לראות את רגש הנקמנות שמעביר על דעתם הפוליטית את בני בגין וזאב אלקין, למשל. מצביעים עם נציגי הפורעים ביפו ובירושלים. (ואני מגנה בכל פה את ההפגנה ליד ביתו של אלקין!). האם הכל כשר בניסיונות הבלתי נלאים להפיל את שלטון הימין ולמנוע כינון ממשלת ימין?
ממש שמחת עניים על ניצחון כמעט מקרי. המילה האחרונה לכאן או לכאן במשחק הפוליטי הנוכחי טרם נאמרה.
