מר ריבלין עשה טעות חמורה כאשר נהג בראש הממשלה בגסות רוח החורגת מכל מידה של אתיקה נשיאותית והתנהגות תרבותית. הוא העדיף את שנאתו האישית ופגע בכך גם בכבודם של שני מיליון האזרחים שבחרו בנתניהו באופן ישיר בליכוד או בתיווך המפלגות התומכות בו. בכך הוא העמיד את עצמו בהיסטוריה כמי שמשחק בשדה הפוליטי במקום לשמור על הדר נשיאותי. בניגוד אליו ולדבריו - התרשמתי מנאומו של מנסור עבאס, ראש רשימת רע"ם לכנסת שנשא בטלוויזיה ביום ה', 1.4.2021 - וכל תקוותי היא שתוכנו הטוב איננו רק אנקדוטה של "אחד באפריל".
זה היה טוב משציפיתי - וטוב לאין-ערוך מנאומיהם והצהרותיהם של גב' מרב מיכאלי ושל מר הורוביץ ממרצ. מצאתי אצל המנהיג הערבי השלמה עם הציונות, רצון לשיתוף-פעולה מלא עם המדינה - והנהגה מוסלמית על בסיס דתי בלבד ולא על הבסיס הלאומני של ערפאת וה"פתח" שלו. אם אומנם ראש-הממשלה השתכנע מכנותו של עבאס - עליו לצרפו לקואליציה - ובלבד שבנושאי ביטחון וצה"ל ישמור על בלעדיות יהודית בממשלה - שהרי אחרת כל משבר צבאי או ביטחוני יגרום להפלת הממשלה. אם רשימה ערבית זאת תכה שורשים - ולא תדרוש פגיעה בחוק-הלאום - עוד נגיע בעוד חצי דור לגיוס חובה של הערבים לצה"ל.
לפיד הוא תופעת-טבע של עריצות אישית. הוא ארגן מפלגה על בסיס אישי ללא שום אידיאולוגיה - שאין לו או שהוא מסתיר אותה מפני הציבור. הסיסמה "רק לא ביבי" מתאימה לו ככפפה ממש - כי גם בה אין שמץ של אידיאולוגיה אלא של שנאה אישית בלבד. ראש-הממשלה העז לפטר אותו כאשר לא הצדיק את ציפיותיו כשר אוצר. האיש נעלב, נושא את העלבון בליבו - והצליח לארגן מעין מפלגה של איש אחד, עם חוקה פנימית שוודאי הזמין אצל עורכי-דין, ולפיה לפיד בלבד שולט בה בלי שום בחירות פנימיות והליכים דמוקרטיים מקובלים. הוא, לפיד, הלוחם כביכול "בשחיתות" השלטונית סילק כלאחר יד מן ההנהגה את חברו מזה שנים רבות כאשר הלה ניסה להכניס רפורמה דמוקרטית לרשימה.
זה היה רק סימן מקדים ועכשיו לפיד מנסה להכניס את הברוטליות שלו גם לזירת הכנסת ומנסה לסכל את תוצאות הבחירות בכך שהוא יוזם הצעת-חוק אותה יגיש לכנסת ולפיה "ייאסר על ראש-הממשלה לכהן תחת כתב-אישום". בכך לפיד למעשה פועל-כנגד כל מצביעי נתניהו בבחירות - ושולל מהם את זכותם לבחור כרצונם - למרות שהחוק היום אינו פוגע בכל מועמד לראשות הממשלה בלי קשר לאישומים שהגישה הפרקליטות נגדו - וזאת עד לפסק-דין סופי נגדו - אם יינתן כזה. היתר זה הוא מובן מאליו - כי המחוקק שהעתיק ודאי הוראה זאת מחקיקה מתקדמת ונאורה - לוקח בחשבון שיתכן שפקידים משפטיים הממונים על הגשת משפטים פליליים יכולים להיות רשלנים ואף בעלי דעות קדומות פוליטיות עד שירצו למנוע הצלחה של מועמדים מסוימים לראשות הממשלה. מקרה כזה הוא גם של נתניהו ששונאיו - המעטים מאוהדיו - מנסים להפילו גם אחרי הבחירות. חקיקה כזאת שיוזם לפיד נקראת חקיקה פרסונלית האסורה בכל קנה מידה משפטי ליברלי ביותר. וכך אומר על חקיקה כזאת הבכיר במשפטני ישראל, השופט חיים כהן ז"ל בספרו הקלאסי - "המשפט" (הוצ' מוסד ביאליק, 1992, עמ' 187): -
"ויש חוקים פגומים מחמת תחולתם על אדם פלוני או על ענין פלוני בלבד...
חוק שנעשה אך לזכות או לחובה של אדם יחיד (ad personam) חורג מתפקיד המחוקק...אין לשנות את החוק כדי לפתור בעיה אישית גרידא. "
אם כך - לפיד שכביכול יילחם נגד השחיתות - עוסק בעצמו בעניין פגום מוסרית ומשפטית גם יחד: הוא מנסה לבטל את תוצאות הבחירות רטרואקטיבית ופרסונלית אחרי הצלחת הליכוד ותוך הנחת מארב (אמבוש) לאזרחי ישראל שזה עתה סיימו לבחור. זאת חקיקה פגומה ואסורה. זה צעד של מרמה וסימן לשחיתות ציבורית - לכן אני סבור כי יש להעדיף את עבאס על פניו. הוא נראה לי הוגן יותר.