לזמרת למלחינה, לפזמונאית ולשחקנית אתי אנקרי יש תקווה ואמונה שהכל עוד אפשרי לו רק יתקיים שיח מתוך אהבה. מי שבחרה לחזור בתשובה, לעבוד את ה', לשמח נשים, לשיר רק לפני נשים על-פי ההלכה, בחרה לבטל את המופע המרכזי שתכננה במלאת שלושים שנות עשייה מוזיקאלית.
אנקרי, זמרת מוערכת ואהובה הממלאת אולמות של נשים הכמהות וצמאות לשירתה הייחודית סירבה להכפיף את אמונתה וערכי ההלכה היהודית אל מול החלטות האוסרות מכירת כרטיסים וקיום מופע תרבותי למגדר אחד בלבד.
לאחר שהופיעה בהיכל התרבות מול קהל גדול של נשים הבחינה אנקרי כי בקהל ישנם גם מספר גברים אשר רכשו לתומם כרטיסים להופעה. הגברים רכשו את הכרטיסים מאחר שעל כרזות הפרסום נאסר על אנקרי לכתוב כי ההופעה הינה לנשים בלבד. באצילותה בחרה הזמרת אנקרי להמשיך את המופע על-אף נוכחות הגברים על-מנת שלא להביכם. לאחר מופע זה קיבלה אנקרי החלטה חד-משמעית כי לא תופיע עוד אם לא ייכתב בפירוש בפרסומים שהמופע הינו לנשים בלבד.
אתי אנקרי אינה לבד, יוצרות דתיות רבות נמצאות בתווך של המציאות המורכבת והחוסמת הזו. מציאות אשר אינה מאפשרת להופיע בפני נשים בלבד ובכך גוזרת על האמנית והיוצרת פגיעה חמורה מאוד בחירות האמנותית והיצירתית שלה. אתי אנקרי ודומותיה אינן אמורות לממן אולם פרטי כדי להופיע בפני נשים בלבד. הן אינן אמורות להינזק כלכלית בשל אמונתן, הן אינן אמורות להיענש בשל קיומה של ההלכה, הן אינן אמורות להסכים לדיכוי חרותן האמנותית.
הן אינן אמורות להיפגע בשל רצונן לנהוג על-פי ההלכה אשר עבורן היא חזות הכל. כשההרים נפגשים אלה באלה, מתבצרים באמונותיהם, ערכיהם וחוקיהם, כשהנחת היסוד הינה יקוב הדין את ההר, ייווצר מצב בו בפועל תישלל חרות הנשים הדתיות המבקשות לשמוע שירה מזמרת המוכנה להופיע אך ורק בפני נשים, מציאות אשר תשליך על חופש היצירה.
אך אירוע זה יכול בעת רצון להיות פתיח לדיונים מעמיקים בין אנשי משפט לאנשי הלכה, אומניות דתיות, דיונים אשר יובילו למציאת פתרון לסוגיה המאתגרת. הפתרון יגיע רק אם כל הכבודה תפעל בלב פתוח ונפש חפצה לכבד את ההלכה, לקיים את החוק ולאפשר לאומניות דתיות להפיץ את אומנותן בפני נשים בלבד. זה אפשרי, כדאי לבנות את ה'כן', ה'לא' מצוי בשפע וברור.
