מהי תשובה

כל מי שהתפלל מתוך מחזור התפילות לראש השנה ומן הסתם יתפלל בציבור מתוך המחזור ליום הכיפורים הבעל"ט, ימצא לאחר הפיוט המרגש והטעון 'ונתנה תוקף' את הקביעה של הפייטן האלמוני: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה". מהי תפילה, אנחנו יודעים פחות או יותר. מהי צדקה, בוודאי יודעים. אבל מהי בעצם תשובה? מה משמעותה ומה מהותה? כיצד מיישמים אותה בפועל? לכאורה, הכל ברור. התורה עצמה פותחת וחותמת את ספר דברים ברעיון ישראלי מקורי זה: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כּלֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה... וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלהֶֹיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקלֹו" (דברים ד', ל); "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלהֶֹיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקלֹו,ֹ כְּכלֹ אֲשֶׁר אָנכִֹי מְצַוְּךָ" (דברים ל' ב'). הרמב"ם פיתח את הרעיון התשובה והקדיש למצוות התשובה פרק נכבד בספר המדע שביד החזקה. וכבר בפתיחת הפרק הוא מבהיר שכל העוונות ניתנות לכפרה (פרט לעבירת חילול השם): "כל המצוות שבתורה, בין עשֵה בין לא תעשֶה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו", וכו'. בהמשך אומר הרמב"ם שמצוות התשובה מושתתת על ארבעה רכיבים: עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד שלא לחטוא עוד באותו חטא. זו התפיסה (הנכונה כמובן) ששלטה בכיפה מאז מתן תורה לפני 3,333 שנה ובמרוצת 3,177 שנה שחלפו מאז: תשובה היא שיבה אל ה' ומצוותיו, ואין בילתה. עד שבשנת תרכ"ד (1865), כלומר לפני 156, נפל דבר באשר לעצם הגדרת המונח תשובה. המונח עצמו לא הופקע ממעמדו הקודם, אבל נוספה לו הגדרה נוספת.

תשובה לאומית

באותה שנה, 75 שנה בדיוק לפני חורבן הגולה בדם ואש ותמרות עשן הכבשנים, 32 שנה לפני הולדת הציונות בקונגרס באזל, קם רבי יהודה אלקלעי, רב קהילת זמלין בסראייבו, תלמידם של רבי אליעזר פאפו בעל ה'פלא יועץ' והמקובל יהודה ביבאס (שהיה מורהו של סבו של הרצל), אשר קבע לראשונה, כנראה על בסיס הגותו של המקובל יהודה ביבאס, שישנם שני סוגי תשובה: תשובה של הפרט, ותשובה של האומה - ומדובר בשני ערכים שונים. בספרו 'פתח כחודה של מחט', מטיל אלקלעי את רעיון התשובה הלאומית. בספר זה, שכותרת המשנה שלו היא "הפותח יד בתשובה אל ארץ טובה ורחבה", מגדיר חלוץ הציונות המדינית, החכם מסראייבו שהקדים את הרצל, מהי תשובה לאומית: "שישובו כל ישראל על ה' אלוהינו לארץ נחלת אבותינו, כי הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה" (ע' 323-4). לאמור, תשובה במישור הלאומי היא שיבה הביתה. מניין הביא אלקלעי את הרעיון המהפכני הזה? הנה הסברו בשפתו שלו: "שהרי תיבת 'תשובה' - הוראתו הראשונה [הראשונית, הבסיסית] היא, שישוב האדם אל המקום אשר יצא משם, כמו 'וּתְשֻׁבָתו הָרָמָתָה'... והתשובה הכללית היא שנשוב אל הארץ אשר יצאנו משם, כי היא בית חיינו" (ע' 326). ברור כשמש. תשובה לאומית, לשיטתו, היא שיבה הביתה. מאז שהבזיק במוחו הפירוש המהפכני למונח תשובה ('וּתְשֻׁבָתו הָרָמָתָה'), לא חדל אלקלעי מלעודד את העם לשיבה ארצה. בספר אחר שלו, 'מעודד ענווים', כתב: "אמרו רז"ל: 'כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה', רצה לומר: תשובה כללית, דהיינו תשובה לארץ... ואם אין ישראל עושין תשובה לארץ, אין נגאלים, כי הגאולה היא בארץ... וכשישובו לארץ ישראל, הקב"ה יחזיר שכינתו לציון... ואפילו בדור שכולו חייב יעשה ה' עימנו למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותינו" (שם, סעיף י"ח).

רשיון האומות

רבי יהודה אלקלעי הקדים ללא ספק את זמנו. הוא היה הציוני הראשון, שהניח את היסודות הרעיוניים לפעילותה של הציונות המדינית. זו נוסדה רק שנות דור אחריו, אך ביססה פעילותה על הרעיון של השגת 'רשיון האומות' לשיבה הביתה. כשראשי האומה יחלו לפעול מדינית, ויסדקו סדק זעיר במסך הברזל שבין ישראל לארצו, יהפוך הקב"ה את הסדק לפתחו של אולם: "כששרי ישראל יפתחו פתח כחודה של מחט ויבקשו חנינה מאת מלכי ארץ, בקשה כללית בעד כל ישראל, הקב"ה יפתח כפתחו של אולם ויטה לבם לעשות בקשתם" (בספרו 'גורל ל-ה", וינה 1856, סעיף ט'). בספרו 'מעודד ענווים', הרחיב רעיון מקורי זה: "לפי רוח הזמן הזה, שמלכי אירופה הם מלכי חסד ורחמים יותר ממלכי הקדם, מהם נשיג את הרשיון תחילה... יתקבצו באגודה אחת ובדעה אחת הנפוצים במלכויות החופשית, דהיינו מלכות בריטאניא, צרפת, עסטרייך [אוסטריה], הנקראים מלכי המערב, ומהם יצמח קרן ישועה" (סעיף י"ד). וגם הסולטן העותמני מגויס על ידו למשימה. בספרו 'רגלי מבשר' (בילוגראדו, 1865), שיצא לאור "לכבוד הקמת החברה הקדושה כל ישראל חברים", תלה בו אלקלעי תקוות גדולות: "המלך הישר והטוב... שולטן עבד אל עזיז יר"ה, מלך אוהב צדקה ומשפט, וחפץ חסד הוא". היה זה רעיון מהפכני. בניגוד לעמדת היהודים עד אז, שיש לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין מתוך אפאטיה לגאולה שתרד משמים. לתפיסת אלקלעי, הקב"ה עצמו משתמש בבני אדם למלא רצונו: "כי לה' לבדו התשועה, והוא יסובבנה על-ידי בני אדם, כמו שסבב תשועת גלות בבל על-ידי כורש, וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל על-ידי מלכי הגויים, שיֵעור כוחם לשלחם... ולכן תצווה תורה שיעשה אדם כל יכולתו בדרך הטבע, ומה שיחסר הטבע, ישלים... שישראל יתחילו, וההתחלה היא לבקש מאת מלכי הארץ בקשה כללית בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, והוא יתברך ישלים ויטה לבם לעשות את בקשתם (שם, סעיף ט"ז). למרבה הצער התעלמו עם ישראל ומנהיגיו מקריאתו של אלקלעי, שהזהיר שבלא שיבה לארץ ישראל, יעשה זאת הקב"ה עצמו בחמת זעם: "הגאולה הזו לא יבוא הגואל לקבצנו... אם לא יעשו תשובה לא"י, הקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות ורעות, ומחזירן בעל כורחם שלא בטובתם... וביד חזקה יגרשם בעירום ובחוסר כל, כמו שאירע לאבותינו מגורשי ספרד... אם לא יבואו להסתופף בביתי, אני אקבצם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל". מה יכול להיות יותר מפורש מכך? אבל עם ישראל התעלם. הציונות נוסדה 32 שנה מאוחר יותר בבאזל (1897), וגם היא למרבה הצער לא נחלה הצלחות מזהירות בראשית דרכה. לדאבון הלב התממשה נבואתו הקודרת של הרב אלקלעי. עם ישראל לקה - באף ובחימה ובקצף גדול ונורא. ואשרינו שזכינו אנו לראות בנחמת ציון וירושלים, בשוב ה' ציון ובמימוש מצוות התשובה-השיבה ארצה, לנגד עינינו ממש.