על עטיפת הספר כתוב "ברוך דרור הוא שחקן, נשוי ואב לשניים ומתגורר בתל אביב". זה רומן הביכורים שלו והופיע ב-2020 ואני לא ידעתי. למעשה, זה הספר הראשון שאני קורא על הלם קרב והוא כתוב בגוף ראשון - הכותב, השחקן המצליח בסדרות טלוויזיה מספר מה עבר עליו מאז היה חייל קרבי בלבנון, האשפוזים בבית חולים פסיכיאטרי והמחלה בבית. ספר, שכתוב מצויין והסיפור בו מזעזע. אותי, לפחות.
ברוך דרור כתב את הספר קטעים קטעים, כשהוא מערב בין עבר והווה - הקרבות בלבנון, שבהם לקה בהלם קרב, תיאור מדויק של האשפוזים בבית חולים פסיכיאטרי והחיים הקשים בבית עם עזרה עצומה של אשתו, ללי, יחד עם חלומות איומים בלילות ללא שינה. להעביר בקורא את הצמרמורת של האיש הפגוע, הוא מעשה חשוב, שצריך כשרון כתיבה מצויין כדי להעביר את החוויה הקשה.
לשמחתי, דרור לא ניסה להציג, אלא תיאר מצבים קשים כמות שהם. יחד עם זה, לא ניסה להסביר, לשדל או לשכנע. פשוט הוא מתאר חיי יום יום של חייל קרבי לשעבר, שהיה במצב בלתי אפשרי. מצב שחייב אותו לפעול יחד עם חיילים אחרים, כשאינו יכול להימנע מכך. גם כך היה ללעג של חבריו ליחידה, שכמובן לא יכלו להבין את העובר עליו.
בהמשך הדברים צייר את החיים בבית, עם הכלבה האהובה, הילדה הנהדרת והאישה היוצאת מן הכלל. לאדם כמוני, שהיה חייל קרבי (בתותחנים, לפני שנים רבות) זה היה גילוי אישי משמעותי. הכותרות בעתונים, שמופיעות מפעם לפעם על חייל שלקה בהלם קרב, אינן מרשימות כמו סיפור אישי כתוב היטב.
הספר נקרא "הלילה בגרנדה" כי המחבר מבקש להיות משורר, כמו פדריקו גרסיה לורקה שחי בגרנדה בספרד. את קצין המיון זה לא משכנע ודרור נשלח לחי"ר. נכון, מה צה"ל יכול לעשות בחייל שמבקש להיות משורר. הספר לא עונה לשאלה מה צה"ל יכול, וצריך, לעשות עם נפגעים שלא נפצעים בגופם, אלא בנפשם. השאלה אינה באה על פתרונה כאן. בעיני, זה ספר מאוד מעניין ולא קל לקריאה. אבל את הפתרון יש לחפש במקומות אחרים.
אימרה מה עושים הגויים כשהם ישנים? נוכרים.
