היום נפל דבר בישראל. לאחר תמרונים שונים ומשונים, בהמשך למסכי עשן נרחבים אותם פזרו בנדיבות איילת שקד, בנט וחבר מרעיהם, ואפילו לאחר הטעיות מכוונות היטב שכוונו ל"בייס" (או יותר נכון ל-אקס בייס...) - העבירה ממששת בנט את החוק הנורא מכל (עד כה), זה המיטיב עם העבריינים הלאומנים הערבים ובפועל קובע עובדות בשטח.
מדובר כמובן בחוק עליו התעקשו התנועה האיסלאמית ורע"ם תוך שהם מאיימים לפרק את הגועליציה הרעה הזו ואגב כך לשלוח את בנט ושקד, סער והנדל ואולי גם שחקנים "ימניים" נוספים - אל המדבר הפוליטי. שמעתי שיש מכוחותינו הסבורים שלאחר קרות המפץ הזה ייאלץ נפתלי בנט לעזוב את הארץ, הרי הוא בעצמו אמר ששונאים אותו כאן. למרבה האירוניה אי-אפשי לומר שאת השנאה הזו הוא הרוויח ביושר...
ובכן, החוק המאפשר לחבר עשרות אלפי בתים לא חוקיים שנבנו על-ידי פורעי חוק ערבים קובע עובדות בשטח, ממש כך. הבנייה הערבית הלא חוקית מתפרשת על שטחים נרחבים ביותר, בעיקר בנגב אך לא רק בו. בל איש ישלה את עצמו, זו בנייה עם מטרות ומאפיינים לאומניים!! הרבה מעבר לצורך במגורים, ומעבר לעניינים הומניטריים. הבנייה הזו, על אפה ועל חמתה של מדינת היהודים מהווה הצהרה: "אנו (הערבים) בעלי הבית כאן, אנו כופרים במרות שלכם ובריבונות שלכם (היהודים), אנו נעשה באדמותינו כרצוננו, איש לא יצליח לגרש אותנו, אנחנו בדרך לניצחון במאבק על הארץ הזו". והיום הם ניצחו.
מפלגת ימינה בשיתוף עם תקווה חדשה וליברמן הרימו היום יד נגד ארץ ישראל, נגד עם ישראל ונגד תורת ישראל. מהציווי "לא תחנם" הם עשו פורימשפיל (נהפוך הוא) ובהצבעה אומללה מבישה ובוגדנית קבעו מסמרות, אם תרצו (וגם אם לא תרצו...) מסמר נוסף בארון המתמלא בפעולות שנועדו לאיין את מדינת ישראל ממאפייניה היהודים. בכלל אלה נמנה פגיעה במשילות, כרסום נמשך בריבונות ובעצם בכל היקר לנו, מקימיה, בוניה, מתיישביה ובראש אלה כל העומדים על משמר ארצנו וחיילינו הגיבורים המוסרים עליה את הנפש ממש.
לא רק זאת אלא שהגדילו החטאים לעשות ואת החוק האומלל, המביש, המזיק והשערורייתי החילו רק על הבנייה הערבית! היו מגעים, בבחינת ניסיון להקטין את הנזקים, שהחוק יחול גם על ההתיישבות הצעירה בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין). אלה נדחו כמעט על הסף ובסופו של יום נותרו אלפי יהודים - גברים נשים וטף, בלא חיבור לחשמל ו/או לתשתיות אחרות. אם זה לא ניצחון סוחף ל"נרטיב" הערבי במאבק על הארץ אינני יודע ניצחון סוחף מהו.
במצוקתו כי רבה, תוך שהוא נראה כמי שמאבד עשתונותיו, התעמת נפתלי בנט עם חברי כנסת מהאופוזיציה. אגב הטחת האשמות ובכוונו לחברת הכנסת אורית סטרוק צעק לעברה: "עופי לי מהעיניים". אורית סטרוק לא תעוף, מן הסתם גם אנחנו לא שהרי נצח ישראל לא ישקר, חזון הנביאים קורם בדורות האחרונים עור וגידים והגאולה בדרך - לא ניתן לעצור אותה, אפילו ממששת המנדטים והאחים בנט וריקא (לפיד) לא יצליחו.
מיד לאחר ההצבעה הדהדו ברחבי המליאה זעקות רמות של נאמני ארץ ישראל - "בושה", "בושה" ו"לך", "לך" - כשהכוונה לבנט. אין כל ספק שבנט לא יעוף שהרי בוודאי שאינו מלאך וממילא אין לו כנפיים. מה שדי ברור הוא שבמוקדם או במאוחר (והעדפתנו ברורה...) הוא אכן ילך. ילך וככל הנראה לא ישוב אל הפוליטיקה הישראלית.
מעשה ההונאה של בנט ותפישת השלטון על ידו, מעברו מהימין לשמאל הקיצוני, חבירתו לתנועה האיסלאמית ופעילותו למענה ולקידום האינטרסים של האויב הערבי - כל אלה הם אות קין שלא יימחה והדברים מכוונים בעיקר אליו אך גם לחבר מרעיו שאצבעם במעל, גם הם לא יינקו.
בשולי הדברים אוסיף (אם כי זה אינו הנושא) ואעיר אך זאת. זכור לכולנו כיצד בימים של טרם הקמת הממשלה הזו התייצב בצלאל סמוטריץ' במלוא עוזו נגד הכוונה להקים קואליציה בשיתוף עם רע"ם. על מעשהו זה חטף קיתונות של בוז, טרוניות והשמצות. לעומתו, סבר אז כבוד הרב טאו שלגיטימי להקים ממשלה ביחד עם האויב והגדיר זאת רעה פחותה, אם זכרוני אינו בוגד בי. די להתבונן באירועי היום על-מנת לראות היכן מונחת האמת, מי צדק ומי טעה. מצפים לישועה.
