המרוץ על תואר 'הפה המלוכלך של המדינה' כבר הוכרע. זכה בו, בהליכה, ח"כ דודי אמסלם, שפיו מפיק מרגליות של שיטנה וגידופים וולגריים. כמו למשל אמירתו לח"כ קושניר יו"ר ועדת הכספים (שמשום מה עברה תחת הראדר): "אתה מדבר פקה-פקה, אתה מבלבל את המוח. דמגוג, אלים, בריון, זה מה שאתה". הנה לכם תמצית התפיסה האמסלמית, בקליפת אגוז.
לעומת זאת, במתחם הסיעות החרדיות, קשה היה למצוא ח"כים שרומסים את המלצתו של שלמה המלך: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". עד לרגע נפילת בנימין נתניהו מיטיבם. משנדחק לאופוזיציה וגרר עימו גם המחנה החרדי, נכנסה העסקונה לטראומה. הם כבר לא רגילים לשבת במדבר האופוזיציה, נטולת הסמכויות. הם תמיד העדיפו את הצד המרוח של פרוסת הלחם.
אבל המציאות הקשה טפחה על פניהם: פחות תקציבים, אפס סמכויות. ממש לא נעים. ואז נפתח ברז המחאות והפך לשטפון של חרפות וגידופים. היו ימים שזה עדיין התנהל במשורה, ולעיתים איבדו העסקנים את השליטה על הפה. התיסכול בכל זאת היה גדול. עלה על כולם ח"כ משה גפני, שנטל לעצמו את תפקיד ה'שייגעץ' נטול המעצורים, מקבילו של דודי אמסלם. אמרתָ גפני אמרתָ אמסלם, רק חנוט בפראק ליטאי. הפה המלוכלך הזה לא חדל מלהתעמת מול כל מי שלא בא לו בטוב. אפילו את נתניהו, שותפו הנאמן, הקניט: "בהנהגתך כל הזמן אנחנו מוכים... אנחנו בגלות. אני לא אומר הלל ביום העצמאות".
מצד שני, אפשר להבין. נלקח ממנו, נעבעך, הצעצוע ששמו יו"ר ועדת הכספים, מנכ"ל המדינה. התיסכול דוחק בו לכנות את השר כהנא, שמסרב להיכנע לדרישתו למונופול חרדי על שירותי הדת, בשם אנטיוכוס. את מינויו המוצלח - סוג של הברקה! - של הדיין הרב בניהו ברונר לתפקיד יו"ר מערך הגיור הלאומי, כינה הפה המזוהם: צלם בהיכל. לא פחות. אפילו לחיים ולדר לא הדביק את התואר המשוקץ הזה.
אבל הפעם נפל גפני בגדול. קוטנו של הרב ברונר עבה ממותני גפני. הרב ברונר הוא מגדולי תלמידי החכמים בדורנו, גאון ובקיא בכל חדרי התורה. בקיאותו בש"ס ופוסקים מדהימה. הוא מהיושבים ראשונה במלכות התורה. איפה אם כך הבעיה? לגפני, המאמין שהמונופול לעניינים דתיים רשום על שמו בטאבו, מפריעה הכיפה הסרוגה שלראשו של הדיין התלמיד חכם, שאינו מאנשי שלומו.
צלם בהיכל
אז כדי להרגיע את הזעם הלא קדוש הזה, שמוביל לחשש הזוי, כאילו יכשיר ראש מערך הגיור החדש גיורים רפורמיים רחמנא ליצלן, הנה תשובה הלכתית אחת שכתב, מבין מאות: "המחלוקת שלנו עם התנועה הרפורמית היא סביב הסמכות של תורה מסיני וסמכותם של חכמים לאורך הדורות. אנו מאמינים בקדושתה של התורה שבכתב המחוברת לתורה שבע"פ, שירדה גם היא מסיני, ועברה במסורת מדור לדור, וגם חכמי ישראל לאורך הדורות חידשו בה, על-פי הסמכות שקיבלו מן התורה שבכתב, 'ועשית ככל אשר יורוך'. הרפורמים שמים את האדם במרכז: הוא יבחר את הנראה מתאים לו, לאורח חייו ולרצונותיו, וכאן טמונה הסכנה הגדולה. בברכת התורה, בניהו ברונר". כך מתבטא, מר גפני, צלם בהיכל?
ואולי בעצם מה שמפריע לגפני היא התפיסה הרואה במדינת ישראל את מימוש חזון גאולת ישראל? הנה מה שכתב הרב ברונר בתשובה לשאלה בסוגיית ראשית צמיחת גאולתנו: "מדינת ישראל אינה ראשית צמיחת גאולתנו. היא כבר אמצע צמיחת גאולתנו. הָרֵאשִׁית הייתה כשהחלו יהודים לעלות לארץ ישראל. רבי יהושע מקוטנא, מגדולי ישראל בדור הקודם, כתב שכשיהיו בארץ ישראל שני רבבות יהודים, תחזור השכינה לארץ. הקמת המדינה החזירה ריבונות יהודית לארץ אחרי כמעט אלפיים שנה. לדעת רבי צדוק הכהן מלובלין, מצוות יישוב א"י קיימת רק כשיש ריבונות יהודית עליה, שאז ניתן לדבר על 'וירשתם אותה וישבתם בה".
זה נכון שיש לנו ביקורת לעיתים על ההנהגה, אבל זו הנהגה שלנו, שהיא בבואה של העם, שבוחר בה. ההנהגה לא השתלטה בכוח הזרוע. כיוון שעם ישראל כבר קרוב למאתיים שנה נמצא במשבר רוחני, בא משבר זה לידי ביטוי גם בהנהגה שהוא בוחר. אבל יש להבדיל בין מעשי ההנהגה שהרבה מהם חיוביים וטובים, לבין הטעויות והחטאים שהיא עושה, לבין עצם מציאות שלטון יהודי בארץ ישראל".
ועוד השיב: "הרמב"ם כותב, שאנו מציינים את ימי החנוכה, בגלל שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה. הרמב"ם בוודאי הכיר מי היו המלכים באותן מאתיים שנה. חלקם היו צדוקים. אפילו הורדוס המושחת והרשע שמונה על-ידי הרומאים, נמצא בתוך המאתיים שנה הללו. מדבריו למדנו, שעדיף להיות תחת מלכות הורדוס הרשע, מאשר בגלות תחת ריבונות זרה.
"בזכות הקמת מדינת ישראל ובעזרתה, עלו מיליוני יהודים לארץ, גם אלו שאינם מכירים בה, רובם עלו בעזרתה. מדינת ישראל הקימה מאות יישובים ברחבי הארץ, הפריחה את השממה. בעזרתה מתקיימים מאות מוסדות תורה בכל רחבי הארץ ועוד כהנה וכהנה דברים חשובים וידועים. היאחזותנו בארץ ישראל בתקופתנו אולי דומה רק לימי דוד ושלמה, שאז עם ישראל היה בשיא תפארתו; בשאר התקופות ההיאחזות בארץ ישראל הייתה הרבה יותר מצומצמת הן מבחינת מספר היהודים בארץ והן מבחינת היקף השטח והמצב החומרי.
עדיין יש לנו רבות להוסיף ולהשלים את המלאכה. יש לבנות את הקומה הרוחנית של העם. מלאכה רבה לפנינו, וזה יהיה בע"ה, ואז נזכה להנהגה שתינק את כוחה מן התורה, ונוכל לחדש את פעולת הסנהדרין ולבנות את בית המקדש השלישי במהרה בימינו. בברכת התורה, בניהו ברונר". זהו צלם בהיכל, מר גפני? נו, באמת. ואולי בעצם כן - מבחינת ה'השקופע' הגפניסטית המשובשת.
