|
|
ברק. תומך בהסדר טיעון [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
במערכת המשפט שלנו רוב השופטים הם חניכי "אסכולת אהרן ברק", מחולל הממשל המשפטוקרטי. בעיני הם שליחים לדבר עבירה, באשר פרושה המעשי של השיטה הוא הפיכתו 'חוק כבוד האדם וחירותו' בכפיית בית המשפט לחוקה בפועל. לא במקרה הורחקו מבית המשפט העליון בימי ברק ויורשיו הנאמנים מומחי משפט מהשורה הראשונה, פרופסורים דוגמת רות גביזון עליה השלום, פרופ' פרידמן - שר המשפטים לשעבר ואחרים, שצמחו על השקפות שונות משלו או מחזיקים בכאלה. וכך בתהליכי סינון ממושכים ומתישים הובאנו כולנו: הציבור, התקשורת ומערכות הממשל הנבחרות על-ידי הריבון למצב הקיים כיום. מי שבנה את התיקים, מפרק אותם בהדרגה, או לפחות מוכן לפרק אותם אם ישיג תחילה את המטרה של הרחקת היריב הפוליטי העיקרי מעמדת הכוח שכבש לעצמו באמצעות כשרון מדיני ופוליטי מובהקים.
|
|
|
לא ניצל את תקופת טראמפ [צילום: אלכס ברנדון, AP]
|
|
אבל חייבים להודות על האמת שגם נתניהו אשם במצב הנוכחי. כאשר היה בשיא "הפריחה" הפוליטית, סבר בטעות שהוא בלתי-מנוצח ובעזרת תמיכה-פוליטית של מפלגה גדולה ומעמד ראש ממשלה שלא ניתן להחליפו מעשית, ידביר גם איום מישפטולוגי. משום כך לא נזהר בדרכו ובמעשיו, לא שמר על מחנהו הפוליטי והרחיק ממנו בהתנהלות מתנשאת ובהחלטות שגויות שותפים שליָמים הפכו ליריבים מרים בגין חולשותיו האישיות.
עוד "חטא" חטא נתניהו: לאחר שטירפד בצדק את "אשליית אוסלו" והפעיל גישה חלופית להתמודדות עם הבעיה הפלשתינית. כשהוא מגמד את תדמית הרש"פת ומעמדה ומוכיח בחסות סיועו החשוב של הנשיא טראמפ, שבתנאים של שאיפה אזורית אמיתית לקידמה ופיתוח נוצר בדרך הטבע בסיס איתן של שיתוף אינטרסים שמוביל להסכמים מדיניים, מבלי שישראל תצטרך לוותר על המולדת ההיסטורית של עם-ישראל. קל וחומר כך אם במקביל מתפתח איום אזורי ממשי הכולל מדינות אחרות מלבד ישראל. בכך טמן ליריביו הוותיקים מהשמאל ומהיהדות הגלותית במערב "מוקש אטומי" שאיים לפרק את זהותם האידאולוגית והפוליטית תוך שנים ספורות. גם למניעת יוזמה זו כוון מסע ההדחה נגד נתניהו ע"י הזרם המשפטולוגי. כאן הצטרפו למסע נגד נתניהו מפלגות שמאל בישראל שאיבדו את זיקתן הציונית הבסיסית ומפלגות ערביות שבמהותן עויינות את הציונות המגשימה וחיזקו פוליטית את המסע להדחתו. דומני שבתפר זה איבד נתניהו את חדות אבחנתו לגבי התגברות האיום הפוליטי עליו ועל הגוש הימני שעיצב במשך שנים. כשהעז להתעמת ללא פשרות ובמקביל לכל הנ"ל עם השותפים הפוליטיים והאידאולוגיים המובהקים, "חצה את הרוביקון" - עבר את גבול היכולות המשולבות המיוחד לו להתמודדות רב-זירתית ורב-ערוצית; כי אין אדם ללא מגבלות כוח.
עוד כשהתחיל גולש במדרון ההתנגדות והעוינות המתגברת במערך המשפטולוגי, ובפרהסיה של העוינות הפוליטית של השמאל, כאשר משפטנים בכירים הזהירו שהתהליכים המתנהלים נגדו נרקמים במערכת שלא יוכל לזכות בה במשפט הוגן, יכול היה נתניהו לפעול במלוא עוצמתו נגד אופיה המניפולטיבי והדורסני של מערכת המשפט בישראל. לאחר שציבור רחב הבין והפנים שעלילות נתניהו הן מחזה תעתועים משפטי ומאבק על הגמוניה, עדיין יכול היה להתמודד מול התהליך ע"י ויתור על גבהות הלב והשחצנות הראוותנית שלו ושל משפחתו, ללכד כוחות פוליטיים לגוש מכריע ולחולל רפורמות שהיו ממוססות גם את המניפולציות המשפטיות.
לאחר ההישגים הפוליטיים "בהסכמי אברהם" היה מצבו מעולה (חרף העובדה שטראמפ הפסיד את הנשיאות בטרם צורפה סעודיה ל"הסכמי אברהם") . אם סבר רה"מ לשעבר באמת, כפי שחזר וטען ש"אין בעלילות המשפטיות שום דבר כי לא היה שום דבר", זו הייתה שעת הכושר לשנס מותניים ולהתייצב למערכה מכרעת עם תמיכה פוליטית מירבית מבית. במקום לשתף כוחות נוספים במאבק ואפילו לוותר לפחות לפרק זמן מסוים על חלק מהעוצמה שריכז בידיו, בחר נתניהו ללכת עם "הראש בקיר". החלטותיו אחרי מערכות הבחירות לכנסת ה-23 וה-24, היו שגויות והורידוהו סופית מכס ראש הממשלה. כל ההתפתחויות בתקופה זו היו צפויות ועל כן מובנת עוד פחות התנהלותו הרופסת והרשלנית מולן.
|
|
|
משפחת נתניהו [צילום: קובי גדעון, פלאש 90]
|
|
נטייתו של נתניהו כיום ללכת להסדר טיעון היא פועל יוצא מהתשה אישית ומשפחתית והבנה שבמדיניותו כר' אופוזיציה המנהל מאבק במדינת-ישראל כדי להפיל ממשלה וקואליציה נבחרות שאינן מקובלת עליו, הוא מאבד גובה בעיני הציבור. לבסוף (או אולי דווקא בהתחלה) כאשר נוכח שקעקוע משמעותי של תיק 4000, התיק המאיים ביותר בסדרת תיקי האישום שלו, אינו משחרר אותו בוודאות מהאיום שבכל זאת יורשע בדין במערכת משפט ושאין הוא שולט בכל כלי המלחמה נגדה, אפשר שהחליט לא להסתפק בהימור המשפטי ולבחון כל חלופה מזדמנת.
תיק 4000 תפור ברישול. יש בו מספר רב של שאלות פתוחות או שאלות שהמענים עליהן מפוקפקים. ישנם בו עדים שעדויותיהם אינן שלימות או מהימנות וקיימים סימני שאלה רבים לגבי הדרך בה התנהלו החקירות בהן נאספו הממצאים המגבים אותם. מדובר גם בתהליך ארוך, יקר ומתיש ולצד כל אלה באי-שקט פוליטי כפול: בליכוד ובמחנה הימין התומך בנתניהו, אבל גם בניסיונות רבים ומורכבים של גורמים בארץ, בממשל האמריקני וגורמים יהודיים ואחרים שפועלים להחיות את יוזמות אוסלו.
חרף הביקורות על נתניהו, אני עדיין סבור שהוא פטריוט ומצב המדינה חשוב לו. כ"כ הוא מבין שלקראת התמודדות אפשרית עם אירן, נחוצה ממשלת חירום לאומית עם רוב מוצק שיכול לקבל החלטות קשות, רוב שאינו ניתן כיום להשגה בראשותו ושאינו רוצה שיתרקם "על אפו ועל חמתו": עם תג "נכשל" ברור מתנוסס מעליו.
ההליכה לקבלת "ברכת" השופט ברק למהלך נובעת להערכתי מהכרתו בהשפעתו המכרעת על המערכת המשפטית, מחוסר אמון שלו במערכת זו ומרצון לפתוח אופציה לעשות למשפחתו אם ייאלץ לוותר לתקופה של מספר שנים או בכלל על הפעילות כראש הפירמידה הפוליטית. כ"כ, דומני שלא ירצה לסתום את הגולל לחלוטין על אפשרות של חזרה לפוליטיקה כשדרכו הטובה והבטוחה לכך היא הליכוד, לאחר שידוד מערכות במפלגה. פרישתו הקרובה של מנדלבליט וההנחה הסבירה מאוד שהאיש היה רוצה לראות את תפקידו הציבורי-משפטי הבא כשופט בבית המשפט העליון, עוברים כיום דרך עסקת טיעון. בין מכלול השאלות הכבדות שעל הפרק, שאלת הקלון איננה חשובה עניינית היא חשובה פוליטית.
צריך לקוות שללא קשר לאופן בו תיתפר עסקת הטיעון של נתניהו, כל מי שהאינטרס הישראלי האמיתי חשוב לו, ימְנָע פוליטית את ועדת החקירה לבדיקת "נושא הצוללות". ועדת חקירה זו במהותה היא חלק "ממסע הצלב" נגד נתניהו ואינה נחוצה לפחות בשלושה מובנים: א. היא מיותרת משום שאת בדיקת תהליכי הרכש של משרד הביטחון יכול לבצע מבקר המדינה בכלים העומדים לרשותו. בדיקה כזו נדרשת לערך בכל 10 שנים בגלל היקף הכספים הציבוריים המשולמים בכל שנה בערוץ פעילות זה. ב. הבעיה האמיתית בתהליכי רכש אמל"ח בישראל ולא רק בה, היא מעורבותם העמוקה של קצינים בכירים בדימוס ופקידים לשעבר במערך הרכש הביטחוני, שמגדיל את ממדי המניפולציות הכלכליות, והפיתוי לשחיתות ומיקר את עלויות הרכש. (אחוזי עמלות המקובלים בעסקות אלה אינם סמליים ובפועל מהווים תוספת מחיר לציוד). ג. התגייסות "הבכירים" לשעבר במערכת הביטחון להפגנות סרק בנושא, נובעים מעויינותם את נתניהו ומרצון לשמר מציאות לאומית שלילית שבה ה"זנב מכשכש בכלב" או הצבא מנהל את הממשלה.
|
דרושים פשרה ושידוד מערכות
|
|
|
|
שידוד מערכות מפלגתי [צילום: גילי יערי, פלאש 90]
|
|
נתניהו אינו ידוע כוותרן ופשרן. אני מעריך שהוא מנהל עתה מהלך-בוחן מתוחכם שבאמצעותו הוא מבקש לקצר את המשפט ואולי גם להקדים ולקצור את פירות קעקוע תיק 4000 עד כה. אפשר שחלק מהמבחן הוא הערכה עדכנית של סיכוייו למשפט הוגן ולפס"ד צודק. במסגרת זו הוא בוחן בין השאר את: חששו של אהרן ברק מאפשרות שנתניהו ינהל את מלחמתו במערכת שהקים ברק אם לא תשכיל לרדת מהעץ שעליה טיפסה עד כה; עמדותיו ומהלכיו של היועץ מנדלבליט נגד נתניהו שהכתימו את מערכת המשפט בעיני ישראלים רבים וימנעו ממנו כל סיכוי להגיע לבית המשפט העליון; האפשרות שגם אם ימנע ממנו לעמוד בראש הממשלה בשנים הקרובות, יוכל להיות ראש-חץ פוליטי-מדיני בראשות הליכוד לקידום הקו הימני באמצעות חתירה להמשך הסכמי אברהם, תוך המתנה לשעת כושר לחזור לפעילות פוליטית מלאה.
אם תמצא דרך-פשרה לבודד את נתניהו ברמת סמך גבוהה ממרוץ לראשות הממשלה בשלוש-ארבע השנים הקרובות, ללא קלון משפטי, ניתן יהיה לסגור עסקה מיידית ולגשת לשידוד מערכות בליכוד ולהקמת ממשלה לאומית חזקה ויציבה. מצב זה רצוי וצודק וצפוי שירפא רבים מתחלואי החברה שנוצרו בחמש השנים האחרונות.
|
|