לפני חודשים לא רבים פורסמה ידיעה מרעישה שבמקומות מתוקנים הייתה אמורה להרעיד את אמות הספין וזו לשונה: "ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל, אלוף
יצחק תורג'מן, אמר שכוחות הצבא לא ייסעו דרך כבישים בוואדי עארה בשעת חירום כלקח ממבצע שומר החומות במאי האחרון". הוסיף ואמר תורג'מן כי צה"ל שינה את נתיבי התנועה של כוחותיו בעקבות המהומות ביישובים הערביים והמעורבים במהלך המבצע האחרון ברצועת עזה, מחשש שנסיעה בקרבתם תעכב את הגעת החיילים ליעדם. תורג'מן הוסיף שכלקח מהמבצע הוקמו חוליות שיעסקו באבטחת השיירות הצבאיות, ושחייליהן יהיו מצוידים בין היתר באמצעים לפיזור הפגנות".
האמירה הזו מזעזעת מכמה וכמה סיבות:
הראשונה - אלוף בצה"ל מוותר ביודעין על ריבונות ושליטה של המדינה בכל רחבי ארצנו, צירי תנועה מרכזיים בכלל זה.
השנייה - הוויתור הנ"ל מהווה הודאה למעשה בכך שהאויב הערבי הצליח להשתלט על חלקים מהמדינה, זה עוד בטרם פורענות, קרי - מלחמה.
השלישית - אובדן ההרתעה והמשילות הגיעו לידי כך שאלוף, חבר במטה הכללי, מקבל כעובדה מוגמרת ש"אין מה לעשות" וכי יש טריטוריה בתוך גבולות הארץ שדה-פקטו אינה בשליטתנו.
רביעית - הממשלה הריבונית מחד וצבא הגנה לישראל בפרט מוצגים כאן ככלי ריק, רופס וחלש שאינו יכול לאכוף את הדבר הבסיסי ביותר - מרות השלטון על כלל אזרחי המדינה, גם אם חלקם מהווים גיס חמישי מסוכן.
בנוסף, מצטרפים הדברים למה שהיה לאסוננו למן המפורסמות - גורמים אנטי יהודיים, פוסט ציונים, ליברלים ופרוגרסיביים הצליחו לעת עתה להטות את הספינה עד כדי הפיכת המדינה וזרועות הביצוע שלה, וצה"ל בראשן - לחדלי אישים ובמידה רבה אף חדלי יכולת חלילה. כך לא ניתן לשרוד בשכונה הקשה הזו.
עמדות מפתח
כבר נאמר בעבר כי על-מנת לרפא את החולי צריכה המדינה ו/או הממשלה לעבור הפיכה תפישתית, כזו שתרפא ותחזיר אותנו למצב נורמלי. שהרי ברי לכל-בר-ברב כי המצב אותו מתאר האלוף הינו לא נורמלי ביחס לכל מדינה ריבונית באשר היא ומקל וחומר במדינה המצויה עדיין במלחמת קיום מול אויבים מבית ומחוץ.
כן טענתי בעבר כי יש לבצע רפורמה בכל הפיקוד הבכיר בצבא, כזה שינער את השורות ויגרום לכל הקצונה שהיא תוצר חינוך של גופי שמאל רדיקליים (שהשכילו לבסס אחיזה בחינוך בצה"ל) לפשוט את המדים ולפנות את המקום לקצונה אחרת בריאה בנפשה, חדורה באמונה וברוח לחימה יהודית, כזו שתבטיח ניצחון מול כל אויב. אלא שבינתיים לא נראה כי יש מי שפועל בכיוון זה. מה שאנו רואים הם תוצרים מבישים של השתלטות הפוסט מודרנה והשמאל על תופסי עמדות מפתח, גם בצבא וגם במוסדות ביטחוניים אחרים.
להמחשת הדברים אזכיר שתי דוגמאות, שתיהן מאלפות!! האלוף במיל'
יאיר גולן ("מזהה התהליכים" שהשווה את ישראל לגרמניה הנאצית בטרם עליית הנאצים לשלטון ומי שהגיע לדרגה הרמה של סגן הרמטכ"ל) מגלה היום את פרצופו האמיתי - פרצוף מכוער ומקולקל. תמיכתו הבלתי מסויגת בפורעי החוק הבדואים בנגב, מלחמתו העיקשת נגד המתנחלים, יחסו לצעירים בגבעות כאל "תתי אדם" ועוד אמירות נלוזות - כל אלה מעידים על השפל אליו יכול להגיע קצין שהתחנך כפי שהתחנך (בצבא הגנה לישראל...).
כדוגמה נוספת אביא את
רם בן ברק, מי שכיהן בתפקיד סגן ראש המוסד לתפקידים מיוחדים וכיום הוא יו"ר ועדת חוץ וביטחון. אותו רם בן ברק טען שהוא מייחל ליום שבו ערבי חבר התנועה האיסלאמית יכהן כסגן ראש המוסד. בהתבטאות אחרת קבע שאם אחמד מכפר ערבי (שאת שמו איני זוכר) ירצה להיות טייס אף-16, יש לאפשר לו. כל מילה שאוסיף תגרע...
מאחר שהשינויים אותם יש לבצע כאמור לעיל טרם נעשו יש להיערך למצב חירום כזה בו כוחותינו ייאלצו חלילה להילחם באויב הערבי בכמה חזיתות. מה שאירע כאן בעת מבצע שומר החומות הוא כאין וכאפס לעומת מה שינסה לחולל האויב הערבי מבית באותו הזמן. בהעדר משילות ובהעדר הרתעה יקומו ביום פקודה מאות אלפי ערבים על-מנת להרוס, לאבד ולהשמיד כל דבר יהודי וישראלי הנקרה על דרכם.
תאוות רצח
די להתבונן במה שהתרחש בעבר, בפרעות אוקטובר וגם לאחרונה ממש במבצע שומר החומות כדי לקבל מושג בדבר תאוות הרצח, הרצון להתנער משלטון המדינה היהודית, המחשבה/אשליה כאילו בשל מעורבות צה"ל בלחימה כלפי חוץ, ניתן מבפנים לערוף את ראשי היהודים, לבטל את הנכבה, להשיב את "האדמות הגזולות" ולשים קץ למדינת היהודים.
לכך עלינו להיערך, ובמהרה. לשם כך על המדינה להכשיר מאות אלפי אזרחים שאינם משרתים במילואים, לציידם בנשק יעיל, לארגנם באופן שביום פקודה תהיה שליטה והכוונה נכונה ולהכין את הקרקע להתמודדות חזיתית וגורפת עם האויב הערבי מבית. נציין כמובן, ולא כמס שפתיים, שלא כל ערבי באשר הוא מהווה אויב מבית. אלא שהניסיון מלמד (ראה פרעות תרפ"ט) שגם רבים שנחזו לידידים בנפש, בראותם חולשה לרגע, קופצים על ההזדמנות על-מנת לממש כוונות זדון ולהוציא מן הכוח אל הפועל נטיות לב כמוסות להיות שולטים ובעלי בית על שכניהם היהודים.
המחיר של התפרצות כזו של רבים מהערבים המתגוררים בישראל עלול להיות נורא ומר, אסון של ממש. ולכן מוטב שניערך לכך מוקדם ככל האפשר ובטרם פורענות כזו בה נעמוד חלילה חסרי אונים וחסרי ואדי עארה...
