האירוע התרחש סמוך לשעה 7 בבוקר. מרדכי ברגר יצא לבוש מדי משטרה מביתו ברחוב בן יהודה 162 בתל אביב בדרכו לתחנה אוטובוס קו 4 הקרובה כדי לנסוע למשרדי משטרת התנועה ברחוב סלמה שם שירת כשוטר תנועה. בהגיעו לפינת הרחובות ארלוזורוב בן יהודה התנפלה עליו חבורת צעירים, סתמו את פיו והחלו להכותו נמרצות במקלות ובמוטות ברזל. הוא החל לזעוק וניסה להימלט מתוקפיו שהיכו על ראשו שוב ושוב באכזריות ולמעשה רוצצו את גולגולתו. ברגר נפל מתבוסס בדמו. לאחר מכן נמלטו התוקפים כשהם מתפצלים ונמלטים לכיוונים שונים. חלק נמלטו לכיון רחוב דיזנגוף, וחלק לרחוב ארלוזורוב ולרחובות אחרים. על-פי עדויות של עוברים ושבים ודיירים שגרים בסביבה, מנו התוקפים כ-7-6 צעירים וכי היו לבושים בבגדי עבודה כחולים. על-פי אחת העדויות הייתה ליד חבורת התוקפים אישה שנמלטה יחד עימם. ברגר נאסף על-ידי רכב והובא לבית חולים העירוני בתל אביב כשהוא במצב קשה ללא הכרה וכעבור שעות ספורות בסביבות השעה 11 בבוקר מת מפצעיו. נמסר כי היה ללא הכרה מתקיפתו ועד מותו, כך שלא ניתן היה לגבות ממנו עדות שהייתה יכולה לסייע בזיהוי התוקפים. בן 40 היה במותו. הניח אחריו אישה הרה וילד קטן. למקום בו הותקף ברגר הגיעו שוטרי משטרת "תחנת צפון, (צפון תל אביב א.א) חסמו את הכביש והחלו בחקירה ובגביית עדויות. ברגר עלה לארץ מפולין ב-1927 בהיותו בן 20 לערך והשתקע בתל אביב. בשנותיו הראשונות בארץ עבד כפועל בניין ובעבודות מזדמנות שונות. ב-1931 בתקופת המנדט התגייס למשטרת תל אביב. תחילה היה שוטר רגיל, ובהמשך צורף כבלש לבולשת המשטרה המנדטורית ביפו. ברגר נחשב שוטר קפדן מסור לתפקידו וזכה לאותות הערכה והצטיינות על פעילותו במשטרה.

הותקף באלימות קשה לפחות שלוש פעמים!

מסתבר שתקיפתו במרס 1947 של ברגר שהביאה למותו-רציחתו לא הייתה הפעם הראשונה בו הוא מותקף באלימות קשה. ב-16 שנות שירותו במשטרת ארץ ישראל הותקף באלימות קשה לא פחות משלוש פעמים. בתקיפה השלישית מת מפצעיו. קיימת תעלומה מי היו תוקפיו בשלוש הפעמים ומה הרקע לשלושת התקיפות. ב-1938, כך מספרים, הותקף והוכה ברגר בצורה קשה על-ידי אלמונים והיה במשך כמה שבועות רתוק למיטת חוליו. בעיר התהלכו שמועות שברגר הותקף על-ידי אנשי מחתרת בשל "פעילותו נגד עולים יהודים בלתי לגאליים ודיווח עליהם לשלטונות הבריטים". בתחילת שנות ה-40 הותקף בפעם השנייה על-ידי אלמונים. הם ארבו לו ליד ביתו בתל אביב והלמו בראשו במוטות במכות נמרצות ושברו עצם בגולגולת ראשו עד כי היה בסכנת חיים. הוא שכב מאושפז בבית חולים ובביתו תקופת מה. לאחר תקיפה זו ולאחר שהחלים שב לשרת במשטרה, הוענקה לו דרגת קורפורל והוא עבר לשרת במחלקת התנועה של משטרת המנדט והוצב כשוטר תנועה באזור רחוב הרצל ו"כיכר המושבות" בתל אביב. היה ידוע כקפדן וכשוטר קשוח ללא משוא פנים ונהג לרשום דוחות רבים לנהגי רכב ועגלונים על הפרות חוקי התנועה והם הועמדו בשל כך לדין בבית משפט. לאחר שהותקף בפעם השלישית במרס 1947 ומת מפצעיו פרסמה משטרת המנדט הודעה רשמית כי ברגר הותקף ונרצח בשל פעילותו במשטרת התנועה ובשל מסירותו לתפקיד. קורפורל מרדכי ברגר הובא למנוחות ביום א' 30 במרס 1947 ונטמן בבית העלמין בנחלת יצחק. מסע ההלוויה יצא מחדר המתים של בית החולים הדסה בשעה 10 בבוקר. הארון נישא בידי חבריו של המנוח. בראש מסע ההלוויה נסעו שני רוכבי אופנוע ממשטרת התנועה ואחריו משלחות שוטרים מכל רחבי העיר. מסע ההלוויה נעצר ליד בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי שם נאמרה תפילת קדיש. בין קהל המלווים סגן מושל המחוז י.קופילרב, וי.נדיבי ואלפרן נציגי עיריית תל אביב. בבית העלמין ספד לו הקצין רוזנשטיין שאמר כי "מרדכי ברגר היה אמיץ לב בתפקידיו ולא ידע משוא פנים לשום איש". חבריו השוטרים הניחו זרים על הקבר הטרי ובהצדעה נפרדו מחברם.

מי רצח את קורפורל מרדכי ברגר

בעיר נפוצו שמועות כי את רצח ברגר ביצעו אנשי אצ"ל בחשד כי ברגר היה מודיע משטרתי וגרם נזק לישוב. באותן שנים ביצע אצ"ל מספר רציחות של יהודים שנחשדו ב"בגידה" ואף הודיע על כך בכרוזים שהפיץ למען יראו ויראו כשגברו השמועות. האצ"ל הכחיש קשר לרצח ופרסם כרוז שבו נאמר: "אנו יודעים מי ציווה להרוג את ברגר ומי גרם למותו. אם תוקם ועדת חקירה עברית ציבורית, נהיה מוכנים להעמיד לרשותה את הידיעות אשר בידינו". על-פי פרסומים ומחקר של פרופ' יהודה לפידות ואחרים, אנשי ארגון ההגנה או מטעמם הם שתקפו ורצחו את ברגר על-רקע חשד שמסר מידע לבריטים כנגד אנשי ארגון ההגנה. ככל הנראה לא הייתה כוונה לרצוח את ברגר אלא רק להכותו ולהזהירו.