המלחמה באוקראינה אינה מתנהלת כפי שציפו משקיפים במערב ומהלכי המלחמה הרוסיים נראים מהוססים. המערב "תפס ראש" במסע החרמות שלו נגד רוסיה ולמעשה מנהל נגדה מלחמה קרה שמורכבת מחרם כלכלי ופוליטי, אספקת נשק מסיבית לאוקראינה למעט נשק אסטרטגי מובהק, מלחמת תקשורת ותדמית ומלחמת סייבר חלקית. באותה הזדמנות ממש, הוא מכין את צירופן הפורמלי של פינלנד ושבדיה לנאט"ו ומרכז כוחות ליד גבולות המדינות הבלטיות - ליטא, לטביה ואסטוניה - כהרתעה מפני פלישה רוסית למדינות אלה שהצטרפו למעשה לנאט"ו.
אין ספק שרוסיה סברה שאוקראינה לא תצא להילחם נגדה כיריב שווה כוחות. אולם הבנתה של אוקראינה שמלחמה כלשהי היא הדרך היחידה שלה להימלט מ"חסות רוסית" מלאה לטווח ארוך מאוד, היא המנחה את מדיניותה. הוויכוח מתנהל כרגע בשני מישורים: המישור ההצהרתי והמעשי; הראשון שמור בעיקר לאוקראינה והשני - לרוסיה. במצב זה חייבת רוסיה להבטיח את האינטרסים העיקריים שלה במרכז החזית מול המערב במזרח אירופה: אוקראינה, בלרוס, פולין ומולדובה. בעוד פולין אינה מוגדרת כרגע כיעד רוסי מובהק, מזרח ודרום אוקראינה וניתוקה של האחרונה מהים השחור ומים אזוב, הן מטרות-מלחמה מוצהרות.
לפיכך גם ויתרה רוסיה על חלק מכיבושיה בצפון אוקראינה, שכן גבול הצפון בחלקו הוא גבול רוסי "טהור" ובחלקו גבול בלרוסי. כאשר תשלוט רוסיה במולדובה (חלק מתוכניתו המוצהרת של פוטין) ויעמוד לרשותה מסדרון יבשתי ובמקביל לו מסדרון ימי חופשיים משליטה זרה, יוכל אם ירצה בכך לבצע חיתוך של אוקראינה מאירופה הנא"טואיסטית, באמצעות תנועת מלקחיים מצפון ודרום ולסיים המערכה בכיבוש לבוב. אופי ההסדרים והערבויות שיושגו עם אוקראינה, מולדובה והמערב (ארה"ב) ישפיעו על החלטותיו אלה.
בינתיים משלימה רוסיה את כיבוש המזרח (כנראה עד לדנייפר) והדרום, מגדילה את היקף היציאה של פליטים אוקראינים לאירופה, לומדת את הנשק המערבי החדיש שסופק לאוקראינה ונתפס בחלקו על -ידה ונערכת לאפשרות שתצטרך להילחם בו באינטנסיביות גם באזורי הצפון והמרכז. אין להתפלא אם לצורך השלמת המהלך האסטרטגי הרוסי של ייצוב
קווי הגנה במערב מול נאט"ו, מכינה רוסיה תיגבור ניכר של כוחות היבשה שלה (ויש לה רזרבות לשם כך)
2, אותם תפעיל במהלך חד ומפתיע בשעה שתראה זאת לנכון.
התנהלות אוקראינה במלחמה נגזרת להערכתי בעיקר מהשיקולים הבאים: שמירת המורל הלאומי וצימצום מרחב ההתפשטות הרוסי בהנחה שזהו עניין שאפשר יהיה להתמקח עליו. אולם אוקראינה אינה יודעת עדיין בוודאות מהו גבול המינימום של רוסיה ואפשר שגבול זה הוא בכלל פונקציה של התנהלות אוקראינה והמערב. נראה שמטרת הדיון האוקראיני תהיה ויתור על הצטרפות לנאט"ו והצטיידות בנשק אסטרטגי מערבי, תוך צימצום השטחים שיסופחו בפועל לרוסיה.
3 הסדר בשאלת הפליטים וחזרת פליטים שנמלטו, והתמקחויות שונות לגבי הסדרי השיקום של נזקי המלחמה לרבות דיון בשאלת פיצויים ששני הצדדים עשויים לדרוש בגין מהלכים של הצד השני.
ההסדר עם אוקראינה יחייב מעורבות אמריקנית ונאט"ואית להבטחת קווי הגבול וההסדרים לכל אורכו של קו החזית הרוסית-נאט"ואית, במקביל להפסקת הלחימה ומיצוב עדכני של הכוחות.
אינני מקבל כפשוטם את דיווחי המערב בדבר קשיים בם נתקלת כביכול רוסיה בהוצאת תוכניותיה אל הפועל. רוסיה פועלת כמעצמה ותוכניותיה אינן מוגבלות לאוקראינה בלבד. אין לה צורך בכיבוש שטחים כהוכחת יכולות התמרון של כוחות היבשה שלה. מאידך-גיסא, ככל שתשלוט בשטח נרחב יותר יידרשו לה חיל מצב וכוחות אבטחה גדולים יותר ותהיה חשופה ללחימת גרילה ולשחיקה שוטפת מתמשכת, כמו גם לניהול לוגיסטי מורכב ויקר. על-כן, כאשר תגיע שעת ההכרעה, תפעל אחרת.
הדבר היחיד שאינו נהיר די הצורך בהתנהלות הרוסית הנוכחית הוא ההתייחסות שוות-הנפש של רוסיה לאספקת הנשק והאמל"ח המסיביות של המערב לאוקראינה. כאן אפשריים מספר הסברים ובעצם כנראה צירוף של כולם יחד:
- הנחת יד על נשק מערבי שתאפשר כאמור לימוד תכונותיו ופיתוח תו"ל מנטרל.
- ריקון הרזרבות של המערב והקטנת גמישות התגובה שלו בלחימה ושחיקה מתמשכות.
- עדיין לא ראינו בקרב את ח"א והשריון הרוסיים המתקדמים, דבר המאפשר הפתעות בעתיד מול ההערכות הנוכחית.
- רוסיה מעוניינת בניקוי אוקראינה מאזרחים "מתקדמים" (פוסט-מודרניים) ובעיתיים. שלב זה של המלחמה מגדיל את היקף הפליטוּת של חוגים אלה. כיום נאמד מספר הפליטים ב-5.5 -6 מיליון והצפי הוא שיגיע אם ינתן לו מספיק זמן נוסף עד כ-10 מיליון (כ-25% מהאוכלוסייה).
- רוסיה מאמנת את צבאה במלחמה זו לשלבים מאוחרים יותר שלה בהם תידרש ממנו הכרה טובה יותר של האויב ויעילות משופרת בלוחמת תנועה. הכוחות היותר חלשים נשחקים עתה ובשטח יופיעו ויפעלו כוחות מתוגברים חזקים וטובים יותר.
- איננו יודעים אילו מהלכים גלובליים נוספים מכינים הרוסים באסיה בשיתוף עם סין. יש לזכור את ממדיה העצומים של רוסיה המגיעים במזרח עד קרוב לאלסקה וגובלים בדרום בסין, בקווקז ועוד. העצבנות האמריקנית מובנת, אבל ספק אם היא מחוללת תגובות אמריקניות נכונות, כשהנזק הכלכלי הנובע מהחרמות הנוכחיים עתיד להשפיע לרעה על כלכלת ארה"ב ואינו תורם דבר לאירופה. נאט"ו - הנתח האירופי - איננו משתתף בלחימה וספק אם היה משנה משמעותית את התמונה בעימות כולל, שעבורו הייתה רוסיה עורכת גיוס מלא. בינתיים גרמניה היא המדינה היחידה שגילתה סימני התעוררות מסוימים מיד אחרי הפלישה הרוסית, אך אין לפי שעה סימנים מובהקים שהיא ממשיכה בכך במרס.
את "המבצע" של פוטין באוקראינה נכון לראות כראשיתו של תהליך עיצוב מחדש של העמדות באזורי ההשפעה בגבול שבין רוסיה למערב (נאט"ו) באירופה. המרחב בין מטרות המינימום לאופטימום הרצוי לו נראה נרחב למדי. מאידך ניסיון המערב לשחוק באמצעות הלחימה האוקראינית ומלחמה קרה כלכלית את כוחה של רוסיה, עלול להתברר דווקא כחרב פיפיות, בדמות צימצום נכונותו של פוטין לפשרות.
