שיעור הילודה בישראל נותר מהגבוהים מבין המדינות המפותחות בעולם. עם זאת, היא נותרה כמעט באותה רמה בקרב כל קבוצות האוכלוסייה, כולל חרדים וערבים, ששיעור הילודה אצלם הולך ויורד בהדרגה. יש רק חריג אחד - הבדואים של הנגב. כאן אנו עדים לצמיחה נפיצה בלתי מבוקרת של האוכלוסייה. קצת סטטיסטיקות. ב-1951 חיו בנגב רק 12,700 בדואים. ב-1980 היו 37,000 כאלה. בשנת 2000, לעומת זאת, היו כבר 120 אלף מהם, והיום - 288 אלף. איך ולמה זה קורה? ברור שאף אישה לא מסוגלת ללדת כל כך הרבה ילדים. כיצד אם כן להסביר את ה"נס" הדמוגרפי הזה? הסיבה לכך היא הפוליגמיה שקיימת בקרב הבדואים של הנגב. בישראל יש חוקים האוסרים על פוליגמיה - הפרתם גוררת עונש מאסר של עד חמש שנים. כל שנה 140 חוקרי ביטוח לאומי והמשטרה בודקים גמלאים, נכים ומשפחות חד-הוריות שמקבלות קצבאות ביטוח לאומי. כל שנה לעשרות נשים חד-הוריות מבטלים את הקצבאות רק בגלל שמצאו בביתם מברשת שיניים ונעלי בית של גבר זר. בשנת 2017, נשים בדואיות לא נשואות באופן רשמי, אימהות חד-הוריות שגרות בנגב, קיבלו סיוע סוציאלי מהמדינה בסך 103.5 מיליון שקלים. מדובר ב-4.9% מכלל הסיוע הסוציאלי. למרות העובדה שלפי הסטטיסטיקה, אימהות חד-הוריות בדואיות מהוות רק 0.08% מאוכלוסיית המדינה. בואו נחשוב על המושג "אם חד הורית" בהקשר של מסורות של המגזר הבדואי. בדואית רווקה - אם חד הורית - דבר בלתי מתקבל על הדעת בפני עצמו. אם אישה כזו הייתה חד הורית אז לפי דיני הכבוד הבדואים היא פשוט לא הייתה בחיים. למעשה, בהתאם לנורמות הבדואיות, היא כלל לא "מתבודדת", אלא אישה חוקית לחלוטין. אחת מנשות רבות אחרות. בקירוב, לפחות אחת מכל שלוש נשים בדואיות חיה במשפחה פוליגמית. זה מעלה שאלת נגד: מאיפה מגיע מספר כזה של נשים. אחרי הכל, מספר הגברים והנשים צריך להיות בערך זהה. התשובה פשוטה: שאר הנשים הן ערביות מעזה, מהרשות הפלשתינית ומירדן. בישראל, במקרה של גירושיןם, בתי המשפט מטילים תשלום חודשי מינימלי בסך 1,200 שקלים. בקרב בדואי הנגב, בתי הדין השרעיים קבעו את גובה המזונות בין... 100 שקלים. כך, אישה בדואית הופכת לאם חד הורית גרושה רשמית ומקבלת סיוע כלכלי מהמדינה. כמה ילדים יש במשפחות כאלה? ל-33.6% מהמשפחות הפוליגמיות יש עד תשעה ילדים. ל-56.4% יש מעשרה עד תשעה עשר ילדים. ל-7.5% יש עשרים עד עשרים וארבעה ילדים. לבסוף, ל-2.5% יש יותר מעשרים וחמישה ילדים. באופן לא מפתיע, הבדואים בנגב הם האוכלוסייה הענייה והצומחת ביותר בישראל, שחיים בחלקם הלא קטן על חשבון המדינה. משנת 2017 עד 2020, אלפי מקרים של פוליגמיה דווחו למשטרה על-ידי בתי המשפט השרעיים. כיצד הגיבו המשטרה ואכיפת החוק? במהלך אותן שנים נפתחו רק 55 תיקים נגד אנשים שהואשמו בפוליגמיה, ובנוסף, באלימות במשפחה והתעללות בילדים. רק 18 גברים קיבלו עונש מאסר, ו-16 מהם יצאו עם עונש מגוחך - פחות משנה בכלא. לפי נתוני הפרקליטות, אם נפתחו 247 תיקים ב-2017, אז בשנים 2019-2021 ירד מספר התיקים הללו ל-30-38. בינואר 2022 נודע כי משרד המשפטים לא עשה דבר בארבע השנים האחרונות כדי לעצור את הפוליגמיה. השופטים (קאדי) של בתי הדין השרעיים בבאר שבע, שרשמו נישואים פוליגמיים, מעולם לא פוטרו מתפקידם, ויותר מכך, לא נענשו. כל המצב הזה מוכר היטב לכל בעלי הכוח בישראל. הוא מוליד גידול אוכלוסייה בלתי מבוקרת, עוני, פשע, תוקפנות וסנטימנט אנטי-ישראלי. ילדים שנולדו לנשים מחברון או רצועת עזה סופגים את שנאת ישראל בחלב אמם ופוגעים במסורות הבדואיות של שיתוף פעולה עם ארצנו ועם צבא ישראל. בעבר הקימו הוועדות שהמסקנות שלהם נשארו רק על הנייר. מדינת ישראל ממשיכה לאבד את נגב בגלל סטנדרטים כפולים.