מכיוון שאני לא קורא את הארץ, יתד נאמן או ישראל היום ודומיהם נחסכת ממני עוגמת הנפש של קריאת מאמרים מגויסים שלא משנה מה - הם תמיד ישדרו את אותן מנטרות, בדומה לבועז ביסמוט באולפן שישי, או גדעון לוי, או אריה דרעי. אבל אני בכל זאת מקדיש כמה דקות לדפדוף בידיעות אחרונות, שם יש את כל הדיעות של עיתונאים מגויסים, עם יוצאים מהכלל מועטים כבן-דרור ימיני, עמוס גלעד וסמדר שיר. אך המגויסת מכולן היא ללא ספק אורלי אזולאי.
חיכיתי בסבלנות לקרוא מה תהיה תגובתה לחיסולו של איימן א-זוואהירי, בן-מוות לפי כל קנה מידה, שתכנן והיה אחראי לפיגועי 9/11 יחד עם בן-לאדן. סברתי לתומי שיש קונצנזוס לגבי עוולת הפיגוע וצדקת החיסול, אך טעיתי. וכך היא כותבת היום בידיעות: "לא-זוואהירי ימונה מחליף. תעשיית הנשק האמריקנית תמשיך לפתח את הסופר-נינג'יות. וכמו אצלנו, בין ישראל והפלשתינים, לא יקום המנהיג שיחליף את הסכין המושחזת של הפצצה החכמה בדיאלוג של עוצמה, אבל שיש בו גם מידה של חמלה והבנת מצוקתו של החלש". משפט שצריך להיכנס לפנתיאון!
אם מחפשים דוגמאות לפייק ניוז בחוג לתקשורת, זה יכול להיות הלוגו. קודם כל, שלמחבל ימונה מחליף. קרי, אין צורך לחסל מחבלים, להילחם בהם, צריך לחכות בסבלנות ובחמלה שיבצעו את זממם, כי הרי ימונה להם מחליף. אז זהו שלא, עובדה שבמקרים רבים מספור כשמתו ראשי מחבלים לא נמצא להם מחליף, לא לערפאת ולא למופתי.
משם היא מאשימה את תעשיית הנשק שרוצה למכור את הפיתוחים המתקדמים שלה. כאילו שמי שאשם במלחמות זו תעשיית הנשק ולא הפוליטיקאים מחרחרי המלחמה, מי שאשם בתאונות הדרכים זה יצרני המכוניות ומי שאשם במאמרי שיטנה זו תעשיית הנייר. אולי מי שאשם במלחמה זה לא רק היטלר אלא גם צ'מברליין ושלום עכשיו דאז?
וכמו עם הפיל והבעיה היהודית היא מגיעה לישראל והפלשתינים. כל פושע מלחמה שמואשם בהאג מחייב לשלוח לשם גם את "פושעי המלחמה" שלנו. מלחמת אוקראינה והגינוי לפלישה ולכיבוש של רוסיה יובילו בהכרח לנקיטת סנקציות כנגד ישראל ולסיום הכיבוש בכל מחיר. כל דבר מחייב לעורר שוב את אבי כל חטאת הכיבוש האשם בכל. מה קשור 9/11 לסכסוך שלנו? מסתבר שלפי פוסט ציונים רבים זה בהחלט קשור והפיגוע בוצע כתגובה לעוולות הכיבוש של הקולוניאליסטים ישראל ובת בריתה ארצות הברית. לך תספר זאת לאנשי העסקים, לכבאים ולפקידות שמתו ביום הנורא, שהן מתו בגלל הכיבוש. כמו שישו מת בגלל היהודים, כמו שמי שאשם באנטישמיות זה אנחנו.
סימן חולשה
כי... עדיין לא קם המנהיג שיחליף את הסכין המושחזת של הפצצה החכמה בדיאלוג של עוצמה. עוד שקר, עוד פייק ניוז. כי הרי קם לנו מנהיג כזה, לא אחד אלא שניים - רבין ופרס, מנהיגים בעלי שיעור קומה, אהובים, עם רקורד ביטחוני מרשים, שהחליטו לתת צ'אנס לשלום, לעשות שלום של אמיצים ולתת את מבטחם למילת כבוד של ערפאת. אז מה היה לנו תחת שלטון רבין, פרס וממשיכם ברק? טרור נוראי, "מחיר השלום", אינתיפאדה שניה. לא בגלל שלא היינו מוכנים לסגת כמעט מכל השטחים "הכבושים" עם חילפי שטחים לאחוז הנוסף (הכותל וכדומה), אלא שדווקא בגלל זה. כי האויב הזה רואה בכל אות לשלום סימן חולשה ונחוש בהחלטתו לזרוק אותנו לים בכל מחיר.
ושיא השיאים שמור לסוף: עלינו לגלות מידה של חמלה לא-זוואהירי, להבין את מצוקתו של החלש, של משפחת המיליארדרים הסעודים של בן-לאדן, של המשפחות המצריות המבוססות מהן באו א-זוואהירי ורוב מתכנני 9/11. כי סוד ידוע הוא שפיגועים וטרור, אנרכיזם והרג המוני באים ברוב המקרים דווקא ממחבלים עשירים ולא חלשים. אז יש לי חדשות לכל נביאי השקר שמנסים למצוא חמלה, הבנה, אמפתיה למצוקה של החלשים, של הטרוריסטים. אין לי כל חמלה, כל הבנה, כל התחשבות לשום רוצח, רמאי, שודד או נוקם נקמת דם. כי על-פי אותו עיקרון צריך לגלות חמלה לבעל שרוצח את אשתו כי היא הרגיזה אותו, לבדואי שנהג כמטורף ללא רישיון ורצח הורים לשמונה.
אמנם יש שופטים רחמנים שמגלים חמלה כזאת, חוץ מאם הקורבן הוא בן של שופט. יש פוליטיקאים שמוכנים להאמין למפרים סדרתיים של הסכמים. יש כאלה שמגדלים בבית נחשים ארסיים וגורי נמרים בשאיפה שהם יתעלמו מחברבורותיהם. אני לא חוטא בחטא כזה שמזמין רצח, אונס, שוד, טרור, שלא פחות מסוכן מהפשע עצמו.
אין כל הצדקה לאונס, לרצח, לטרור, להונאה של קשישים וחלשים, של בעלי מניות מיעוט. לא אם הבחורה לבשה מיני ולרוב האנסים כלל לא איכפת מה לבשה, לא אם הרמאי היה רעב ללחם ולרובם לא חסר כסף, לא אם טרוריסט בא ממשפחת פליטים שגורשו מאדמתם (כתוצאה ממלחמת שמד שפתח מנהיגם), כי רצח זה רצח ותו לא.
יש לי דוקטורט באתיקה בעסקים, אולי היחידי בארץ שכתב תזה בנושא, והייתי צריך להרחיק עד צרפת כדי למצוא אוניברסיטה שתהיה מעוניינת בנושא, כי זה לא עניין אף אחד בישראל. כתבתי ספרים ומאמרים לרוב בסוגיות אתיות, והעמדה שלי לגבי הבנת המניעים של הפושעים הביאה אותי להכרה כי המניעים כלל לא רלוונטים לנושא. בדיוק כמו שנחש מכיש ונמר טורף, רוצח רוצח כי הוא נהנה או מרגיש דחף לעשות זאת, ולא מעניין אותי כלל אם זה דחף רגעי, נשלט או לא, אם הוא משוגע או בר דעת. רוצח צריך לתת את הדין ללא קשר למניעים שלו, אין לו סליחה וכפרה, גם אם אביו הכה אותו, אמו התנכרה ממנו ואחיו גנב לו את הירושה. גם אם אחיו נרצח בנקמת דם.
אני מוקיע את הסופרים, המחזאים, העיתונאים, אנשי האקדמיה, הציירים והפסלים, האליטות והפוליטיקאים, השופטים והשוטרים שמגלים אמפתיה לעבריינם מכל סוג שהוא. דווקא בגלל שאני אמפתי בראש וראשונה לחלשים, לבעלי מניות מיעוט, לאומות נרדפות כיהודים. מתוך אמפתיה אליהם אני טוען שאין כל הצדקה לפשע. בוטסוונה הייתה מדינה משועבדת לא פחות מאנגולה, אבל היא בחרה בדרך האתיקה והשגשוג, כך גם סינגפור, כך גם ישראל לעומת מדינות ערב שעסוקות במלחמות אחים, ונדטות, עוני ושחיתות. הדרך היחידה לאתיקה ושגשוג היא דרך העשייה, לא ההתקרבנות, לא האשמת הקולוניאליסטים, הכיבוש או השטן הגדול, למי שהוא חפץ חיים!
