מעשה בבחור חביב שפגש אישה נשואה באולם ריקודים. היה מה שהיה ויש אומרים שכלל לא היה. גט לא ניתן, אבל האישה המשיכה את חייה עם הבחור החביב ואת האיש הקודם אין איש זוכר. בני הזוג החדש החליטו להביא ילד לעולם, אך כידוע ההוצאות על ילד מרובות הן ואף טיפול הפריה נדרש. ישבו וחשבו, וכפי שאמרו חכמינו התנאים, יגעת ומצאת תאמין. בעצת עורך דין ממולח, יצאו בני הזוג עם שק ריק על הגב ושמו פעמיהם לשכונת מאה שערים. באו ודפקו על דלתו של רופא נשים מפורסם בבקשה שיבצע את הליך ההפרייה. הרופא חשש לטפל בזוג שנישואיהם לא הוסדרו כדת וכדין והחליט למסור את ממונו על קידוש השם. כך השק של השניים החל להתמלא. מבית הרופא המשיכו השניים לביתו של רב מסדר חופה וקידושין ברחוב ממול ובפיהם בקשה תמימה: הישיא אותנו הרב כדת משה וישראל, מבלי לדרוש הליך מיותר של גירושיo? גם הרב החליט למסור את ממונו על קידוש השם והשניים רשמו לעצמם סכום נאה נוסף. שקם של השניים כבר היה מלא למחצה. עתה הם המשיכו לבית דפוס וביקשו להדפיס שלטים באותיות קידוש לבנה, על-מנת לפרסם את קלונם של הרב והרופא בראש כל חוצות. בעל הדפוס ניסה להתחמק בתירוצים שונים, אבל בסוף נאלץ להקריב גם הוא את מיטב כספו על מזבח אמונתו ומצפונו, והשניים שלשלו לשקם סכום נאה נוסף. לבסוף פנה הזוג החביב לעורך דין ירא שמים שגר ביישוב דתי, בבקשה לייצגו בתביעה מול הרופא, הרב ובעל הדפוס החשוכים. בלית ברירה, נאלץ גם עורך הדין להיפרד מאי-אלו מרשרשים לטובת הזוג החביב ולטובת עורך הדין הממולח. כך שקם של השניים עלה על גדותיו, ומאז הם חיים בעושר ובעושר עד עצם היום הזה.