הנשיא שגה כאשר הוכיח חוסר יכולת להתנתק מכור מחצבתו הפוליטי בשמאל הישראלי ולדון בנושא הרפורמה המשפטית ללא משוא פנים. הוא לא רק מנע התקדמות משמעותית ומזורזת לקראת מו"מ אלא הפך את הכניסה למו"מ כזה למורכב וחשדני יותר. העזרות בנשיא כמתווך יהיה אולי יעיל כאשר לא מדובר בחילוקי דעות פוליטיים, שכן הנשיא אמור להיות "הנשיא של כולם" וחסר פניות. התיקון שעשה בדבריו לאחרונה בו קבע שהצעתו היא רק התחלה למו"מ והכל כביכול פתוח, אחר כבר את הרכבת; החשדנות כבר כאן. עליו להיזהר בעניין המתווה יען כי טעות או משגה נוספים עלולים להביא קץ על מוסד הנשיאות. מתווה העם - כשמו לא כן הוא - על כי אינו נותן מענה לנושאים מרכזיים שהיו כלולים ברפורמה ואף מתעלם מהם. זאת יש להבין: הצעת לוין רוטמן באה לתקן את מאזן הכוחות ולשנות את הגדרות היחסים בין רשויות הממשל השונות. בבסיס החשיבה הדמוקרטית קבוע העקרון שהריבון הוא מקור הסמכות החוקתית/חוקית והרשויות - לרבות הכנסת - חייבות לתפקד במסגרת החוקית המוקצית להם. מה שאינו נמצא בחוקה או בחוקי-היסוד (באין חוקה) אינו יסוד בר-שימוש בפרקטיקה המשפטית. כך, למשל: העקרון ששופטים מכהנים אינם בוחרים את שותפיהם לקדנציה. ישנן דרכים אחרות לאייש את ועדת בחירת השופטים מבלי להכפיפה באופן מלא לממשלה. או, העקרון שליועץ משפטי אין זכות וטו על נבחרי הציבור בתפקידי שרים. שאם לא כן, אין להם אחריות ביצוע וזו פגיעה מכרעת בהפרדת הרשויות. בית המשפט איננו מחוקק ולכן אינו רשאי לבטל חוקים - ביטול חוק הוא מעשה חקיקה. בית המשפט יכול לקבוע, על-יסוד חוק-יסוד רלוונטי שחוק רגיל אינו עומד במבחן חוק-היסוד (חוקתי) ואז מוקפא הוא עד לתיקונו על-ידי הכנסת על-פי הערות בית המשפט ואישרורו מחדש ע"י הכנסת ברוב מיוחס (למשל: 70 ח"כים). חייבות להתבטל פסיקות המבטאות הערכות אישיות שאינן מעוגנות בחוק - סבירות, מידתיות, תקינות וכו'. כל המקרים בהם מופרת כוונת חקיקת הכנסת והופכת לעמדה מוטת-דעות והשקפות עולם אישיות של השופטים או ההרכב היושב בדין ועל כן מהווה פריצת מסגרות ההתייחסות הלגיטימיות. השלמת חוקי-היסוד (לרבות בחינה מחדש של ניסוח חוק כבוד האדם וחירותו על-רקע המשבר הנוכחי ועדכונו במידת הצורך) או התחלת כתיבתה של חוקה לישראל (חלופה עדיפה), הן חלק מהתיקונים הדרושים, אך זהו שלב מתקדם יותר. צרכי השינויים והעידכונים שעמדו בבסיס תוכנית הרפורמה אינם באים במלואם לידי ביטוי ב"פשרת הנשיא". על אלה להיכלל בדיונים והפשרות שיעצבו מחדש את מערכות היחסים בין רשויות הממשל בישראל לשביעות רצון רוב העם. הצגת הצעת הנשיא "כמקשה אחת" היא עוד נעיצת סיכה בגלגל הפשרה; היא חד-צדדית עד כדי כך שאין לכך סיכוי. ללא תיקונים אלה ודומיהם אין סיכוי שפשרת הנשיא תחשב ככזו; בשלב הנוכחי היא נקודת מוצא להידברות עבור מי שמעוניין בכך; לא יותר מזה. אם תציג האופוזיציה צוות מטעמה למו"מ על יסוד המתווה בשילוב עם הערות הצדדים ויקבע נוהל אקטיבי ואפקטיבי לניהול וקידום הליך החקיקה, יש מקום לעצירה מוגבלת בזמן של התהליך העצמאי לאחר השלמת הקריאה הראשונה - בתנאי שיעצרו במקביל גם ההפגנות והפרות הסדר. הערה: מצורפת להלן הצעה לתהליך חליפי לבחירת שופטי העליון העונה גם על העקרון האמור לעיל לפיו שופטים פעילים בבית המשפט אינם משתתפים בבחירת שופטים חדשים.

הנדון: הצעה להליך בחירת שופטי ביהמ"ש העליון.

אחד הנושאים המרכזיים והשנויים ביותר במחלוקת הוא תהליך בחירת השופטים לבית המשפט העליון. מאידך-גיסא, הרמזים השונים על הצעות ואלה שכנגד הם כולם וריאציות על המצב הקיים. החיסרון הגדול ביותר בשיטה הקיימת הוא שהשופטים נבחרים ע"י ועדה שאינה אלא מנגנון אדמיניסטרטיבי ליצירת איזונים מלאכותיים בין הכוחות והאינטרסים המיוצגים בוועדה. אלו כולם מלאכותיים ותואמים להליכים הנורמטיביים הנהוגים במינויים ציבוריים ברמה בכירה מעין זו. בבחירת השופטים ברמה הבכירה ביותר, בשל סמכויותיהם לעסוק גם בנושאים חוקתיים, חייב מבנה הוועדה לשקף גם את מגוון הכוחות והדעות בציבור ולתת להם ייצוג נאות. על שיקול זה ועל הצורך בתיקון הלאקונות הקיימות בשיטה הנוכחית, בקרה הדדית של הרשויות וקביעת "סניוריטי" בסולם הזיקה למקור הסמכות הריבונית - מבוססת הצעתי. חיוני הדבר שבכל מערכת ניהולית ניתן יהיה להגיע להכרעה במחלוקת אלא אם ניתן להחליפה בהסכמה. השיטה המוצעת להלן מצביעה במפורש על הריבון או נציגותו הנבחרת כבעלי זכות זו. לכן, מוצע שהאקט הסופי של בחירת (והשבעת) שופטי העליון יהיה ע"י הכנסת בנוכחות לפחות 70% מחבריה, ויבוצע על-פי ההליך דלהלן: חברי בית המשפט העליון א. שר המשפטים יציע 3 - 4 שמות של מועמדים לכל משרה העומדת לבחירה. ב. נשיא בית המשפט העליון יערוך שימוע התאמה מקצועית למועמדים כמקובל ויוכל לפסול אחד ממועמדי שר המשפטים מבלי לעכב את ההליך כולו למציאת חלופה למי שנפסל. ג. ועדת החוקה תקיים בהרכבה המלא - אך לא פחות מ-85% ממנו - שימוע כללי למועמדים שעברו את סינון נשיא בית המשפט העליון ותאשר את המועמד(ים) הנבחר(ים) לשופטים. האישור יהיה ברוב של 70% מחברי הוועדה. ד. המועמדים - יושבעו במליאת הכנסת.

• יש להגביל קדנציה של שופט עליון ל-10 שנים (עם אופציה להאריכה ב-5 שנים נוספות על-פי המלצת נשיא בית המשפט העליון ואישור ועדת החוקה. (לחילופן ערך של גיוון והזרמת דם חדש למערכת).

• מוצע לשקול להגדיל את מספר השופטים ל-18. (גיוון דעות וגיוון ההרכבים במיוחד בדיונים חוקתיים וכן הקלת העומס).

• יש לחייב הרכב של 11 שופטים לפחות בדיונים חוקתיים.

• הרכבים בדיונים חוקתיים יקבעו בהגרלה.

נשיא בית המשפט העליון יבחר מבין 5 מועמדים - 3 מתוכם שופטים מכהנים ו- 2 מועמדים חיצוניים. הליך המיון יהיה דומה לנ"ל - שר משפטים, נשיא העליון (שימוע) וועדת החוקה (שימוע). אישור הנשיא ייעשה במליאת הכנסת בהרכב מינימלי של 75% מחבריה וברוב של 75% מהמצביעים. הבחירה תהיה חשאית.