X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
על הרצף הפסיכופטי [צילום: AP]
לא הנבלים יעשו טוב
יש סוג נוסף של בני-אדם, ואלו הם בעלי האישיות הפסיכופתית לפסיכופתים אין סולם ערכים, והאישיות שלהם ריקה הם אנוכיים באופן טבעי, והם מאמצים, כמו טפילים, את מחשבותיהם והישגיהם של אחרים.
דרור גרין ד"ר לפסיכותרפיה וסופר עברי
בלוג/אתר רשימות מעקב

אמיר גלבוע (ברל פלדמן, 1984-1917) נולד באוקראינה, למד בבית-ספר עברי ובגימנסיה 'תרבות', והיגר לישראל כשהיה בן עשרים. כ'חלוץ' הוא עבד בבניין ובחקלאות בגבעת השלושה, בפתח-תקווה ובקסטינה. משפחתו נספתה בשואה. הוא התנדב לצבא הבריטי ושירת בבריגדה היהודית, ובתום המלחמה סייע להעלות את פליטי השואה לישראל. הוא היה בין מייסדי 'חבורת הרעים' הספרותית והחל לפרסם את שיריו בשנת 1941. הוא עבד כעורך ומתרגם בהוצאת 'מסדה'. הוא פרסם ארבעה-עשר ספרי שירה וזכה בפרסים רבים, ביניהם פרס ישראל לשירה בשנת 1982. שיריו הולחנו וזכו להצלחה, וזכור מכולם השיר 'שיר בבוקר בבוקר' ("פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת").
את השיר 'לא הנבלים יעשו טוב' קראתי בקובץ 'שירים מלילה כבד', מתוך הספר 'כחולים ואדומים' (הוצאת עם עובד, 1981). הכותרת 'לֹא הַנְּבָלִים יַעֲשׂוּ טוֹב' מעוררת רגשות עזים. הרי זה מובן מאליו ש"הַנְּבָלִים לֹא יַעֲשׂוּ טוֹב". עם זאת, לא קשה לי להבין את הזעקה של אמיר גלבוע, המהדהדת את הדיון המקראי המוּכר ואת השאלה הנצחית של הנביא ירמיהו: "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד" (ירמיהו, פרק יב, פסוק א). שאלה זו חוזרת בתקופות קשות בהן הרוע פורח, כמו בזמן השואה וכמו בימים אלו, בהם העידן הפסיכופתי נמצא בשיא פריחתו, וקשה להבחין בין טוב לרע, ובין אמת לשקר.
באותו ספר, 'כחולים ואדומים', נדמה שגלבע חזה גם את המחאה והיאוש הגדול של ימינו (מתוך השיר 'אני אקרא לָךְ, עמ' 320):
כָּל הָעָם עָמַד וְצָעַק נֶגֶד. כָּל הָעָם.
לַשָּׁוְא!
וְלִפְנוֹת עֶרֶב הַמִּלְחָמָה נִטְּשָׁה.
הַצְּעִירִים הֻזְעֲקוּ לָלֶכֶת. וְהָלְכוּ. וְ הָ לְ כ וּ.
עַל סִּפֶּי הַבָּתִּים נוֹתְרוּ כָל הָאִמָּהוֹת
- עַם הָאִמָּהוֹת! -
וּבָכוּ.
האסוציאציה הראשונה העולה במוחי היא סיפורו של נבל הכרמלי, שאשתו אביגיל העידה עליו ש"כִּשְׁמוֹ כֶּן-הוּא - נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ" (שמואל א', פרק כה, פסוק כה). נבל הכרמלי, המוזכר בסיפור בריחתו של דוד מפני שאול, מוצג כאיש עשיר שבטוח בזכותו לבזוז את העניים. זה אינו תיאור של רוע, אלא תיאור של אישיות פסיכופתית הבטוחה בעליונותה על האחרים, ובזכותה לנצל אותם למטרותיה.
השימוש במלה "נָבָל" חוזר בתנ"ך בהקשר של תחושת הייאוש מפני הרוע: "בְּנֵי נָבָל גַּם בְּנֵי בְלִי שֵׁם נִכְּאוּ מִן הָאָרֶץ" (איוב, פרק ל, פסוק ח), "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב" (תהלים, פרק יד, פסוק א), "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם" (משלי, פרק ל, פסוק כב).
השיר, המטיל ספק במוסר האנושי, מורכב משלושה בתים, בשפה כמעט דיבורית, ללא חרוז ומקצב, אבל במבנה סימטרי המבקש להרגיע את החרדה שיוצר התוכן בתחושת ביטחון שיוצרת הצורה. אמיר גלבע פותח את הבית הראשון בהצהרה: "אֵינִי מַאֲמִין בַּנְּבָלִים כִּי יַעֲשׁוּ טוֹב". הוא מסיים את הבית בהצהרה נוספת, פסימית מאוד: "וְהַנְּבָלִים רַבִּים". זו אינה הצהרה תיאורטית על משמעות הטוב והרע, אלא תגובה רגשית, כואבת, של המשורר על מה שמתרחש סביבו באותו הרגע.
הבית השני מתאר את השתלטות הנבלים על העולם כולו. המשורר אינו מתאר את אופיים של הנבלים או את מעשיהם הרעים, אלא את התדהמה מן האופן שבו הם מתרבים ונפוצים בעולם כולו: "רְאֵה, הֵם מְכַסִּים עֵין הַשֶּׁמֶשׁ". זה תיאור מאיים, מפחיד, של שינוי מהותי בעולם הטבע. הנבלים מסתירים את השמש, "וְרַד הַיּוֹם". הם מחוללים נס, "הֵם הוֹפְכִים יוֹם לְחֹשֶךְ" והרשע מציף את העולם. את מעשיהם הם עושים בהסתר, בחשיכה: "הֵם פָּרִים וְרָבִים בַּחֹשֶךְ".
אני משער שאמיר גלבוע מתאר בשירו את הרוע הנאצי ששטף את אירופה ורצח גם את משפחתו. הוא עצמו פגש ברוע המוחלט הנאצי כששירת בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי באירופה, וראה את תוצאות מעשי הנבלה.
חנה ארנדט, שסיקרה את משפט אייכמן, טבעה את המושג 'הבנאליות של הרוע' (בספרה 'אייכמן בירושלים: דוח על הבנאליות של הרוע'). הנאצים לא היו הראשונים שרצחו מיליונים, אבל הם היו הראשונים שיצרו תרבות של רצח המונים, המושתתת על הצדקה מוסרית ועל טכניקת רצח קרה ומחושבת. חנה ארנדט, שניסתה להסביר איך תרבות מתקדמת ומפותחת כמו התרבות הגרמנית יכולה להפוך במהירות לתרבות של רצח, הניחה שבכל אדם ובכל תרבות אנושית קיים גרעין של רוע, שבתנאים מסוימים ישתלט על החברה כולה.
הרעיון של חנה ארנדט עורר התנגדות רבה, אבל מדינת ישראל אימצה אותו הלכה למעשה, כשאימצה את הסכם השילומים מגרמניה, שאפשר את צמיחתה של המדינה הצעירה. הסכם השילומים, והקשר ההדוק עם גרמניה, מבוסס על ההכרה ב'גרמניה החדשה', ובאפשרות שהתרבות הנאצית תיעלם וגרמניה תשוב להיות מדינה דמוקרטית, הומנית.
נדמה לי, ששירו של אמיר גלבוע מוחה נגד רעיון 'הבנאליות של הרוע', וההנחה ש"הַנְּבָלִים" יכולים לשוב ולהפוך לאנשים מן המניין. מי שחווה את הרוע המוחלט באירופה של שנות הארבעים לא יכול היה להאמין שהמפלצת האנושית שנוצרה בגרמניה יכולה להשתנות.
אמיר גלעד מסיים את שירו באופן סימטרי. הבית השלישי נפתח בחזרה על המשפט הפותח את הבית הראשון: "אֵינִי מַאֲמִין בַּנְּבָלִים כִּי יַעֲשׁוּ טוֹב". לאחר שבשני הבתים הראשונים הוא מציג את התרבותם המהירה של "הַנְּבָלִים", הוא מייחל לסופם של הנבלים: "אִם לֹא יָסוּפוּ הַנְּבָלִים, בְּקָרוֹב סוֹף". זה סיום פסימי ומעורר חלחלה. המשורר מאמין שאם הנבלים לא ייכחדו מן העולם, יגיע "בְּקָרוֹב סוֹפָם" של כל האחרים, או סופה של התרבות האנושית.
שירו של אמיר גלעד עורר בי מחשבות על אפשרות אחרת להבנת טבע האדם, אותה אני חוקר בשנים האחרונות. בני האדם אינם נולדים רעים מטבעם, כפי שמניחה האמונה היהודית ("כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", בראשית, פרק ח, פסוק כא) או כפי שמסיק דרווין ('הברירה הטבעית'), ויש להם אפשרות לבחור בין האנוכיות המוּלדת לבין האמפתיה הנלמדת. אבל בין האנוכיים והאמפתיים, שלשניהם יש סולם ערכים מוסרים, יש סוג נוסף של בני-אדם, ואלו הם בעלי האישיות הפסיכופתית. לפסיכופתים אין סולם ערכים, והאישיות שלהם ריקה. הם אנוכיים באופן טבעי, והם מאמצים, כמו טפילים, את מחשבותיהם והישגיהם של אחרים. "הַנְּבָלִים" הפסיכופתים אינם רעים, משום שהם חסרי אמפתיה ואינם מוּדעים לכאבו של הזולת. הם תועלתניים ומעשיים. יש להם קסם רב והם יודעים לשקר ולהוליך שולל ולשלוט בהמונים. רק מעטים מהם בולטים כמו היטלר או טראמפ או פוטין או זה שאסור לומר את שמו, אבל יש רבים על הרצף הפסיכופתי, שבזמנים קשים הופכים לחיות אדם.
התרבות האנושית מבוססת על הצורך בקהילה, בשיתוף ובאמפתיה, אבל היסודות האנויים שבה משתלטים לעתים והורסים אותה. במאתיים השנים האחרונות (בזכות הקצנת האינדיבידואליות, המהפכה התעשייתית, המדינה הלאומית והקפיטליזם) אנחנו חיים בעידן הפסיכופתי, שמגיע בימים אלו אל שיאו, כשרבים ממנהיגי המדינות והתאגידים הם פסיכופתים שקשה לטעות בהם. בשפתו של אמיר גלבוע אפשר לומר:
אִם לֹא יָסוּפוּ הַפְּסִיכוֹפָּתִים
בְּקָרוֹב
סוֹף.
זכיתי להכיר לא מעט פסיכופתים בחיי, אבל עברו שנים רבות וסבל רב עד שלמדתי להבין שלפסיכופתים אין 'הפרעת אישיות' והם אינם זקוקים ל'טיפול'. לפסיכופתים יש יתרון גדול בעולם כוחני-תחרותי, ומן ההפרעה סובלים רק אלו שמקיפים אותם.

את ההרהור על שירו של אמיר גלבע ואת 879 ההרהורים והשירים האחרים אפשר לקרוא באתר, ושם גם להצטרף חינם לרשימת המנויים:
[קישור]
תאריך:  21/04/2024   |   עודכן:  21/04/2024
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
דן מרגלית
הרמטכ"ל וראש השב"כ 'שקיבלו בארבע עיניים את ההחלטה האסונית לצמצם בהצבת הכוחות ב-7 באוקטובר, וכן ראש אמ"ן ומפקד דרום קיבלו אחריות וצריכים להתפטר, אבל ריבונו של עולם לא דקה אחת לפני שאבי הקונספציה הכושלת הראש-האשם נתניהו יודח
יאיר נבות
הנשיא לשעבר הוסיף: איש לא הטיל ספק בכך שהמחוקקים האמריקנים יאשרו "עזרה" לכנופייה של ניאו נאצים. זו הייתה הצבעה של ממזרים אמריקנים צוהלים על: המשך מלחמת האזרחים של העם המפולג של ארצנו המאוחדת בעבר והגדלת מספר הקורבנות של מלחמה זו"
צבי גיל
בקטע "דיינו" הנוסח האלטרנטיבי הוא "כמה מעלות רעות לאלוהים עלינו"    מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפטים יריב לוין שמנסה לגזול את חרותנו - די, דיינו
אראל סג"ל
המשטרה והפרקליטות הפכו לציידות ראשים פוליטיות במקום שומרות החוק ויש להקים ועדת חקירה עצמאית לחשיפת התנהלות המשטרה והפרקליטות במשפט נתניהו. מכתב אזהרה נוקב לנשיא המדינה
יורם דורי
ההתמודדות על הנהגתה של מפלגת העבודה הפכה למשאל חברים האם תנועה מפוארת זו תשרוד או תפורק, תיטמא במפלגות אחרות ותיקבר בבית הקברות של ההיסטוריה יחד עם תנועות אחרות שזנחו את האידיאולוגיה הבסיסית שלהן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il