הקטטה התורנית המעמתת לכאורה את צה"ל עם ראש ה
ממשלה בהקשר למה שזכה לכינוי "מכתבי התרעה" שהועברו מאמ"ן אל ראש הממשלה טרם ה-7 באוקטובר 2023, מדיפה ניחוח פוליטי.
התובנה לפיה גורמים בכירים בצה"ל, מנצלים אגב אורחא, פנייה של עמותה, בשם
חופש המידע, כדי להדהד מידע שאינו מחדש, מצטייר כמעשה בלתי ראוי. שהרי בסמיכות למחדל ה-7 באוקטובר התגדרו באמ"ן, בניסיון לרחוץ בניקיון כפיים, תוך נפנוף במסמכי התרעה שנשלחו לראש הממשלה.
הסנטימנט שמשל בכיפה השתקף במסר לפיו היריבות הפנימית בישראל כתולדה של העיסוק ברפורמה המשפטית, נתפס ע'ל-ידי האויב כביטוי של חולשה ולפיכך כסוג של הזדמנות אשר אפשר שתנוצל לצורך יזום מתקפה עליה.
מסר ברוח זו קיבל אמפליפיקציה נמרצת בתקשורת המיינסטרים, אשר לא חסכה שבט לשונה בביקורת הסיסטמתית על מהלכי הממשלה בהקשר לרפורמה המשפטית.
הפניית הזרקור אל מהלכי הממשלה ככאלה שהייתה להם הקרנה דרמטית על החלשתו של צה"ל ושחיקת ההרתעה, הייתה בגדר מלאכת מחשבת מניפולטיבית של מובילי המחאה. במהלכיהם המתוזמרים עלה בידם לטעת בתודעה הציבורית מסרים שהיה בהם כדי להפוך את היוצרות עד כדי סילוף המציאות מעצם הפיכת הסיבה למסובב.
במסגרת זו, לא זו בלבד שהם נרמלו את תופעת "אי ההתנדבות" למילואים, אלא אף דרבנו את הרחבת מעגל הסרבנים, מבלי להסתיר את תכלית פעילותם, קרי: סוג של סחיטה באיומים של ראש הממשלה: אם לא תמשוך את יוזמת הרפורמה המשפטית (בלשונם "ההפיכה המשטרית") הרי לא יהיה לך צבא, או במלים אחרות, מדינת ישראל תובס על-ידי אויביה והאשמה כולה שלך.
כאשר התרחבות תופעת סרבנות המילואימניקים החלה לכרסם בלכידות הצבא, נזדעקו בכירי צה"ל להתריע כי קיימת סכנה של ממש לפגיעה אנושה בכשירות צה"ל. בלחץ ראשי הצבא אולץ גם שר הביטחון
יואב גלנט לצרף את קולו למקהלת "המתריעים בשער" ובמשתמע שוכנע, בתמימותו, להאמין שהרפורמה המשפטית עלולה לפגוע אנושות בביטחון המדינה.
לכל בר בי רב נהיר, כי מה שגרם לפגיעה בביטחון המדינה היו גילויי הסרבנות ואי-ההתנדבות של אנשי מילואים, כחלק הארי וכאמצעי "שובר שוויון" במסגרת מהלכי המחאה של מתנגדי הרפורמה ומתעבי ממשלת הימין.
בעוד את המאבק הלגיטימי ביוזמת הרפורמה המשפטית היה ניתן לנהל במישור הפרלמנטרי ו/או בערוץ בג"ץ, הרי העובדה שנבחרה דרך המחאה האלימה, בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים", היוותה בבחינת סיפור כיסוי למטרה האמיתית של תנועות המחאה, דהיינו הפלתו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו.
מעבר לכך יש לתהות, בהשאלה מהאימרה ההלכתית: "מה לכהן בבית הקברות?", מה עניינו של הצבא בהליך חקיקה לגיטימי לביצוע רפורמה משפטית? האם ניתן להעלות על הדעת נסיבות שבהן הצבא נותן ידו למהלך אופוזיציוני לביטול הכרעת רוב העם? או בווריאציה אחרת, כלום ייתכן שחטיבת המחקר באמ"ן תתייחס ברצינות ל"איום הרפורמה המשפטית", בעוד תתעלם מהמשמעות העלולה לנבוע מעידוד סרבנות הגיוס למילואים?
אילוסטרציה בוטה לניסיון הצבא להתערב במהלכי חקיקה לגיטימיים השתקפה במאמצים פרונטליים של צמרת צה"ל, להניא את הממשלה מלקדם את הליך חקיקת "ביטול עילת הסבירות". תמוה שפרשנים בכירים בתקשורת עדיין דבקים בתזה שמהלך זה היה מאמץ כן להתריע מפני השלכות הרפורמה המשפטית על ביטחון ישראל! והרי המובן מאליו הוא כי אויבינו זיהו באופן ממוקד את מהלכי סרבנות הגיוס למילואים בבחינת חולשה ישראלית מוחשית, המעצבת חשיבה מתמרצת לניצולה לצורך ביצוע תקיפה!
לגופם של הדברים, יש לתהות שמא "מכתבי ההתרעה" של אמ"ן לא היו אלא בבחינת כסת"ח, שהרי היה זה אך מתבקש כי בהינתן מידע בעל סממנים התרעתיים, אשר מתפרש על-ידי חטיבת המחקר של אמ"ן כסוג של "נורה אדומה", יומלץ על נקיטת צעדים אג"מיים בדמות תגבור היערכות הצבא, הגברת הערנות והעצמת מאמצי איסוף המודיעין על רבדיו השונים.
ממרחק הזמן, מצער ומדאיג להיווכח כי ערב אסון ה-7 באוקטובר, נפלו אמ"ן וצמרת צה"ל במלכודת מובילי המחאה נגד הממשלה, ובעצם ייחוס אמינות לטיעון כי הרפורמה המשפטית היא אם כל חטאת, מיקמו עצמם במשבצת לעומתית לממשלה, באופן המשיק לסוג של הבעת אי-אמון.