רבנים חרדים מסיתים לסרבנות, ורשויות החוק מחרישות. מה קורה לנו? כיצד אנו מאפשרים לאנשים להופיע בפני קהלים ולהפיץ מנשרים הקוראים להפרת חוק, הקוראים לסרבנות? זה המחיר של סלחנות לתופעות מקבילות שראינו בשנה שעברה בה אנשים מן הצד השני של המפה, רבנים עם חולצות טריקו בצבע זית, קראו להפרת חוק ולסרבנות, ובמקום להריח את ריח הליזול מבפנים, חסידיהם השוטים נשאו אותם על כפיים והפכו אותם לסגנים של אלוהים. מדינת ישראל חייבת להחליט אנה היא פונה. האם היא פונה לאנרכיה? באנרכיה כמו באנרכיה רבנים מוטרפים מכל הכיוונים הם שקובעים את החוקים, הם שקובעים את סדר היום. באנרכיה, במקום לאסור את מובילי הדעה הממרידים את הציבור נגד המדינה, היועצת המשפטית לממשלה שוקדת על שיבוש פעולות הממשלה, ובמורד הזה בו אנו מידרדרים לא נגיע רחוק, כי יש לנו אויבים המייחלים למותנו בייסורים, וכאשר אנו מחלישים עצמנו מבפנים, ימצא האויב הזדמנויות כדי לבצע את זממו. הציבור החילוני מתפלא על "תופעת העדר" בחברה החרדית, תופעת "המלך אמר", אך בחברה החילונית התפתחה אותה תופעה, תופעת ה"רבנים" עם זרועות התמנון הארוכות שלהם בקבוצות הוואצפ, עם הסיוע המקיף של ערוצי התקשורת, אשר פוליטית כוח אין להם, ועל כן ההטפה לסרבנות ולהפרת חוק הפכה לכלי העבודה שלהם. זה מה שקורה בקרב קהל מוסת. קהל מוסת, בין אם הוא חילוני ובין אם הוא חרדי, מאבד את שיקול הדעת וכאשר התופעה מפושטת בגלל הזנחה חובה על רשויות החוק לטפל ביד חזקה ברבנים, אותם רבנים המסיתים לסרבנות ולהפרת חוק, בין אם הם חילונים ובין אם הם דתיים או חרדים.