הפסיכולוגיה המחנאית מחייבת את לוין, ואת חבריו הדומים לו, לזהות נרטיבים שיכולים לחזק את הברגים של קואליציה שיש לה קושי. מה הקושי? שנתיים של כהונה בלי הישג אחד להתפאר בו - רק כישלונות, חלקם צורבים, חלקם טרגיים. איש לא מרוצה בקואליציה הזאת. מקדמי הרפורמה לא השיגו את מבוקשם, החרדים נקלעו לסחרור שאינם זוכרים כמותו, שר האוצר מתקשה להגשים את מטרותיו, ובקושי נותרו לו אוהדים, השר לביטחון פנים משגשג בקלפי אבל השפעתו על המדיניות בנושאים המרכזיים שעל סדר היום שולית. רוצים להיזכר עד כמה הממשלה רחוקה מהגשמת מטרותיה? זה קל: חיזרו לנאומו של ראש הממשלה ביום הקמת הממשלה. "בארבע השנים הבאות נפעל שישראל תהיה מעצמה עולמית, משגשגת וחזקה, שקיומה לא מוטל עוד בספק... לשם כך עלינו לבצע שלוש משימות: הראשונה, לסכל את מאמצי אירן לפתח ארסנל של פצצות גרעין... נבטיח את העליונות הצבאית של ישראל במרחב הסובב אותנו. המשימה השנייה היא לפתח את תשתיות המדינה, כולל לפתח רכבת בזק שתיסע במהירות של מאות ק"מ בשעה ותחבר את המדינה מקריית שמונה עד אילת... המשימה השלישית היא להמשיך להרחיב את מעגל השלום עם מדינות ערב במטרה לסיים את הסכסוך הישראלי-ערבי". מה מכל זה קרה אין צורך לפרט. ומכיוון שדבר מזה לא קרה, מכיוון שלקואליציה אין הישגים, היא מוכרחה לאתר מכנה משותף אחר שאפשר להשתמש בו כדי להדק את הברגים הרופפים של המחנה. מכנה משותף - או אויב משותף. ובמקרה הזה, שניים בחבילה אחת. האויב הוא בית המשפט, היועצת, הפרקליטות, הפרקליטה הצבאית הראשית. המכנה המשותף הוא השאיפה לשינוי עמוק ומהותי, חלקו מנומק וחלקו אמוציונלי, ביחסי השלטון ומערכת המשפט. ואם לדייק: בשינוי עמוק ביחסים בין הצמרת הפוליטית לבין הפקידות המדינתית על כלל מרכיביה, הקצינים, הכלכלנים, היועצים המשפטיים, הנציבים, וכל השאר. ההסבר השני פסיכולוגי. זה הסבר שמתקשר לצורך האנושי למצוא הסברים חיצוניים למצוקות שקשה להתמודד איתן. למצוא להן תרופה. כאמור, לקואליציה אין הישגים. זו קואליציה שנאלצת לנהל את המדינה בתקופה מאתגרת. וקשה לה להתנהל ולנהל, קשה מאוד. בנסיבות כאלה נתונות לה שתי אפשרויות, אחת קשה ואחת נוחה. אפשרות ראשונה היא להרגיש אחריות ואשמה ואז תעלה מאליה האפשרות לפנות את הדרך לאחרים. אפשרות שנייה היא להטיל את האחריות על אחרים, ולהמשיך במשימה בלי תחושת אשמה. זה לא בהכרח מעשה של ציניקנים. זו לא בהכרח תחבולה פוליטית. יש כאן בוודאי גם מרכיב כזה, אבל אפשר להניח שמדובר גם בתהליך פסיכולוגי אמיתי, שקשה מאוד להימנע ממנו. חיזרו להיסטוריה של כל עם אחר, של כל מדינה אחרת, ותמצאו לא מעט אירועים שבהם השלטון או ההמון מצאו דרכים דומות להתמודדות עם מצוקות דומות. מי אשם במגפה? אולי מכשפות, אולי יהודים. מי אשם במלחמה? אולי גייס חמישי, אולי זעם האל. מי אשם בתבוסה? אולי כוהנים, אולי פחדנים. תפקידה של היועצת להיות המכשפה. תפקידה של מערכת המשפט להיות הגייס החמישי. תפקידה של הרפורמה להיות התרופה לנפש המסוכסכת של האוחזים בהגה השלטון. מנת הרפורמה היא מנה של ציפרלקס, שנועדה להרגיע את מי שבמשמרת שלהם - בלי קשר לוויכוח עד כמה באשמתם או לא באשמתם - קרתה לישראל קטסטרופה. איך זה יכול היה לקרות? הנה הסבר. ואיך נוכל לחיות עם זה? הנה מרשם. 10 מיליגרם של רפורמה. כמו שדוקטור לוין רשם.