אל תגידו ב"גת"

אם בני ציפר (עורך מוסף "תרבות וספרות" בהארץ) לא יחזור בו מן החשיבה העצמאית, שבה הוא נוקט בשנה האחרונה וחורג מן הקו של מועצת גדולי בית מדרשוקן, הדבר עלול להסתיים לא טוב. הוא מעז להתקיף את הישראלים הדורשים להחרים את ישראל, מסתלבט על "אנשי הרוח" שלא לדבר על "האנשים החושבים" שמעלים על המוקד מדי שבוע את המכשפה שרה (נתניהו, כמובן), מציג את בלוף "השואה הארמנית", וכעת מוקיע את משמידי אתרי העתיקות (ומובן מאליו גם את "התיירים הכופרים" המבקרים בהם) האיסלאמיסטיים. האם הוא רוצה בעיטה בישבן? רוצה לעבוד - לכתוב חינם - כבלוגר? ציפר דיר באלק, הדברים הנכונים שאתה כותב בשנה האחרונה עלולים לגרום למנהליך לחשוב כי אינך כותב בעיתון הנכון...הפעם, בנושא היחס הערבי לתרבויות אחרות תחת הכותרת "חבל שהמעצמות הקולוניאליות לא בזזו יותר עתיקות מארצות ערב". פשוט הגזמת! זוהי חציית כל גבול (של תקינות). האם שכחת את נפשם הפגיעה והרגישה של האיסלאמיסטים? לגופו של עניין אפשר להציג רק הערה (הארה?) אחת, באשר לכותרת; אין מדובר בביזת עתיקות כי אם בחשיפת תרבויות עתיקות ובהצלת עתיקות (או "גאולת עתיקות") אשר שימשו את הכובשים הערביים כחומרי בנייה להקמת דירים לחמורים. מה בדיוק הקשר של העותומנים-המונגוליים-הטורקיים לבין עתיקות טרויה, פרט לעניין חליבת דולרים מתיירים? אין למוסלמים דבר וחצי דבר עם אתרי העתיקות ברחבי המזרח התיכון. התרבות המזרחית הקדומה נדדה עם הנצרות ועם היהודים לאירופה ומהווה את אבן היסוד של התרבות המערבית, אך נכחדה במחוזות הולדתה והיווצרה. לפי הנראה לעין כל כעת, עם נפילת הפָסָדות השלטוניות (שנוצקו במיטב סגנון הרוקוקו הקולוניאלי), מתברר כי "צרכני תרבות ערביים" לא מעטים נדרשים בעיקר לעניין תרבותי אחד - אבן משחזת, לחידוד סכיני עריפת-ראשים... וכעת נשאלת השאלה למה לעזאזל עורפים ראשים רק בסוריה ועירק? למה שלא יכריז משרד התרבות כי מדובר "ביוצרים אמנים" ויעניק למרצחים תקציב להעלאת "יצירתם" על בימותינו? למה שלא יעשה זאת כחלק מתפקידו לעודד "דיון ציבורי חשוב והכרחי"? במקום נסים אלוני קיבלנו "שדולות" עד מתי נהיה נטע זר בסביבת האוריינט? עד מתי נסתגר בחומות גיטו יהודי? האם הציבור הישראלי אינו זכאי לדיון ציבורי חשוב שכזה לאור זרקורי התיאטרון הלאומי הבימה? ההתנפלות על בת תמם אינה מספקת. גם אם מדובר בבת קול אותנטית-ספונטנית, אין די בכך ואין טעם באמנות הססנית שרק טובלת אצבע במים, אמנות החוששת ללכת עד הסוף... עד מתי נמשיך במסורת התרבותית הפטרונית-אשכנזית-אירופית-מפא"יניקית? עד מתי נבזה "יוצרים אוריינטליסטים אותנטיים"? אך גם אם דגל דאעש שחור משחור, לא כך הוא עולמנו, וכך אפשר למצוא הבלחות של אור אפילו בבית מדרשוקן, כאמור... ניצוץ שכזה ישנו גם במאמרו של אורי קליין במוסף "גלריה" באותו סוף שבוע שבו הוא סופד לקולנוע גת (אחרון "בתי הקולנוע השכונתיים" בתל אביב) שנסגר. אומנם המבקר קליין מעט נסחף על-כנפי הנוסטלגיה, מפנטז על מציאות מדומה של קולנוע סטרילי שלא הייתה ולא נבראה ומתלונן על הרעשים והריחות (כמנהג הבהמות?) המשביתים את הנאתו בבתי הקולנוע של ימינו שממוקמים במרכזי המסחר, בכותבו: "ייתכן שאיכות ההקרנה בבתי הקולנוע הרבים בקניונים אלה טובה יותר מזו שהייתה בקולנוע גת, אך ההמולה מסביב, הרעש הפועם במקומות אלה, ריח המזון העולה מהמסעדות ובתי הקפה...יוצרים בי את ההרגשה שמשהו אבד מחוויית הצפייה הקולנועית עליה גדלתי ובגרתי...". סליחה מבקר נכבד, מר קליין, התבלבלת? מדובר היה בחוויה ציבורית-קולקטיבית-המונית-מיוזעת, ממש לא באווירה אוסטרו-הונגרית-אירופית השוררת בפינת טרקלין הפנסיון בכרמל שבו שני זוגות יקע'ס אוכלים שטרודל ומלחשים מילה פה, שיעול מנומס שם. מדובר באסיפה רועשת (למעט "רגעי מתח" בסרט), צפופה, דחוסה אפילו, כשבקבוקי "תסס" מתגלגלים במורד האולם בכל מהלך ההקרנה, שרק בקושי מבליחה דרך מסך עשן הסיגריות. חשבתי שאם מדובר בשחזור חוויית-הצפייה של פעם, כי אז כדאי פשוט להביא לינק למערכון המזומר "סינמה גשש", אך כשהקשבתי לו שוב מעל גבי תקליט הוויניל החורק, הבנתי כי איש מקרב הקוראים שלא חיו אז לא יבין מילה. יתר על כן, שפתו הפרועה של נסים אלוני ("אחד פקח אשכנזי, מוסווה בתור תימני, עובר בין השורות... לכבות את הסיגריות... זהירות מונעת קנס חמש לירות...") הייתה מציתה מלחמה עולמית מטעם כל השדולות האפשריות, וכל זאת רק בשיר אחד. כן, אופן כתיבתו של אלוני והתנהלות "הגששים" (שאותם ביים) מעלות נקודה נוספת ולא פחות חשובה: באותן שנים, למרות כל "הלוקשים" (תוצרת בית החרושת "לוקשון") אודות "שלטון מפא"י המדכא" ולמרות (אולי בגלל?) "התלבושת האחידה", הייתה אווירת התרסה וחופש באוויר: בדיבור, בלבוש, במוסיקת הרוק-אנ-רול שבקעה ממקלטי רדיו מצ'וקמקים, ביצירה וכמובן גם בקולנוע. תחת אנשים כמו נסים אלוני, קיבלנו כיום שדולות, פעילי זכויות מטיפי תקינות, מגרבזים ומומחים לבהמות. כך גם בקולנוע. בשביל זה כדאי לחפש חנייה חצי שעה? להתקוטט על התור לקופה? להידחף כדי לתפוס "מקומות לא מסומנים"? פלא שהם נסגרים? אגב, באותו תקליט חורק של "סינמה גשש" יש גם שיר אודות העיר העתיקה והכותל המערבי שזה שוחררו. שייקה שר בקטע סולו קצר "נשבענו לעולם לא לעזוב..." אבל אנא, "אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון", ודאי שלא בקפה הסמוך בכיכר רבין, שלא ישמעו זאת ב"פרלמנט" תחת שרביטו של קוטלר - שייקה עוד ייזרק משם החוצה בבעיטה הגונה...