פתאום מסתבר לצרפת שצריך לרבע את המשולש ולהוסיף את המילה "ביטחון"
למוטו הצרפתי היפה: "חירות, שוויון ואחווה"
כי ביטחון זה מה שהכי חסר שם היום. זאת לאחר הרבה שנים של עצימת עיניים ושינה מתוקה מול גלי הטרור העולמי. מול התעצמות האיסלאם והנהירה ההמונית לארצות המערב.
מזה זמן רב שהטרור האיסלאמיסטי פוגע בעולם ברשעות ובאכזריות שלא יאמנו. המקרים צולמו, דווחו וקואליציות המדינות נגד
דאעש שלחה מטוסים, הפגיזה והראתה נוכחות.
אבל כשזה קורה בפריז? עיר האורות והנאורות? זה מאיר את העניין בצורה שונה לגמרי. זוהי טראומה שקשה למנהיגי העולם המערבי לקבל, לתייג ולסמן כפי שסימנו מוצרים מסוימים. זוהי טראומה שמעמידה בספק את הבנותיהם לגבי נדידת המוסלמים בעולם.
פה דרושה חשיבה חדשה, אמיצה והחלטית. מסתבר להפתעתם שלא די להיות נאור ומקבל, מכניס אורחים ותומך. לפעמים הטבע של האחר הוא המסכן את חייך ולא התנהגותך שלך.
האם יתעורר העולם וידע להצביע על הסכנה האמיתית שבאיסלאם הקיצוני, הפוגע ומאשים בד-בבד? האם יהיה קשוב לסכנה שבמסרים שמעבירים ארגוני טרור מסוימים?
מה שקרה בפריז, נוגע לכל העולם התרבותי, לכל העולם בעצם.
אף אחד אינו מוגן מפני הטרור הרצחני וחסר המעצורים. כי לטרור האיסלאמי אין אידיאולוגיה מלבד האידיאולוגיה לרצוח ולהשתלט על-מנת לרצוח ולהשתלט עוד.
כל מאמצי מנהיגים מסוימים להסביר את
"תסכוליהם" של המוסלמים לא ישנה זאת. להפך, זה רק יגביר את הטרור ויעצים אותו. ואפילו יאשר אותו.
יש כאן מלחמת דת ושנאה לעולם התרבותי והמגמה היחידה היא להביס את המערב וכל ההבנה וההכלה לא תעזור להם.
מי גידל את דאעש? על יחסי הציבור של דאעש ועל חלקה של התקשורת העולמית בכך, כבר כתבתי במאמר "סכנת דאעש".
[קישור]
אז יש קואליציה נגד דאעש, מדינות גדולות וחשובות מנסות להביס ולהציל מדינות עולם שלישי מדאעש לאט-לאט כי מה בוער.
ובינתיים מפרסמים תמונות זוועה של דאעש ומעשי זוועה ועריפות אכזריות והעולם צופה ומסמן מוצרים ועוסק בקטנות. לא מבין את התהליך.
לא מודע לסכנה.
ככה זה כשהכל מואר ושמח ואתה רק צריך לבחור לאיזו הצגה הולכים היום. לאיזו מדינה להטיף ולחנך. ולא רואים את הסכנה שבתהליך האיום הזה. סכנה שמתעצמת המתכוונת לעשות את ה"קופה" הגדולה דווקא אצל העולם המערבי.
והתקשורת העולמית, ברוב טיפשותה ומרוב חיפושי גימיק ורייטינג, לא ראתה ולא רצתה לדעת שבפרסום כל הסרטונים האכזריים היא משמשת כלי חינמי בידי דאעש לפרסם עצמם. לא ידעה (אולי) איזה שירות טוב היא מעניקה לדאעש, איזה שירות רע היא עושה לאנושות.
ובינתיים עוררו הסיקורים האלו יצרים לכל מיני מטורפים וזבי נפש וגרם להם לרצות להצטרף להצגה הגדולה הזאת של האופל.
והתקשורת המשיכה - במקום לנסות להביס, חגגה התקשורת בסרטוני הרשע עד שהוא התפרץ לתוך אולמות מוארים ולתוך החיים היפים עצמם.
ולא שזה חדש. טבח היה במקומות רבים בעולם, אבל כשזה קורה בפריז, זה מדליק לנו נורות אדומות. זה מעיר את העולם מתרדמת השאננות ומגלה לו שסרטוני רשע זה אמיתי ומסוכן עד מאוד.
אבל עדיין ממשיכים לשדר את סרטוניו של דאעש. ליח"צן אותו ולהראות את איומיו. וכך, על-רקע הדיונים "טרור בצרפת", מוקרנים על המסך הענק נציגי דאעש מאיימים ומפחידים מצד אחד וסוחפים אליהם עוד מטורפים מן הצד השני.
כי בשביל התקשורת ההצגה חייבת להימשך בלי סוף. עד הסוף.
