הפלשתינים לא שמחים

הבטאון הפלשתיני בשפה העברית פירסם מאמר מערכת בעקבות הרצח, בלי מילה אחת של גינוי. הפרקליטה הוותיקה עמירה הס, הזדרזה להסביר שהקליינטים הפלשתינים שלה, בכלל לא שמחו על הפיגוע, ובכל אשמות המצלמות ש"ידעו למצוא אותם בדיוק ברגע ובמקום הנכונים"... למה הביך סגן ראש השב"כ (לשעבר) את חברי אולפן החדשות של ערוץ 2? מישהו בצוות ההפקה של חדשות הערוץ השני פישל ביום חמישי. למהדורה ששודרה מאולפן מאולתר במתחם שרונה הכואב, הוזמן גם יצחק אילן, לשעבר סגן ראש השב"כ (כיהן בתפקיד זה ב-2010-2011). זה היה זימון שיגרתי של איש ביטחון בכיר, מן הסוג המוזמן לאולפנים אחרי פיגועי דמים כמו זה שארע במתחם הבילוי הפופולרי שמול הקריה בת"א. אבל יצחק אילן "איכזב" קשות את מארחיו. במקום להשמיע את הלקחים הביטחוניים השגרתיים, בתוספת הקינוח המיוחל בדבר הצורך ביוזמה מדינית, פרש יצחק את תמונת המציאות האמיתית, עימה מתמודדת ישראל; התמונה שרוב אמצעי התקשורת המגויסים שלנו, מתאמצים להסתיר, כדי שלא להסתבך עם משטרת המחשבות. אילן קבע כי הטרור הפלשתיני הוא תוצאה ישירה של תהליך דה-הומאניזציה ממושך שנעשה למדינת ישראל באמצעות הסתה קיצונית ופרועה, לא רק ברשתות החברתיות אלא גם ובעיקר במערכת החינוך של הרשות. הטרוריסטים שביצעו אתמול רצח של חפים מפשע, הסביר אילן, היו ילדים כאשר החלו לשטוף את מוחם בתיאור היהודים כ"בני הקופים והחזירים". שטיפת המוח הזו נמשכת ללא הפוגה, והפיגוע במתחם שרונה הוא תוצאה של תהליך הדמוניזציה שעוברת החברה הישראלית. עד כמה היכה ניתוחו של סגן ראש השב"כ לשעבר באלם את משתתפי הדיון תעיד תגובתה המאלפת של המגישה הקבועה, יונית לוי, שבוודאי לא ציפתה לשמוע ניתוח שכזה. ולכן, במקום להתייחס לקביעות החדות והקשות, כפי שניתן היה לצפות, היא העדיפה להתעלם מהן... רק אמנון אברמוביץ' אחד מנציגיו (הרבים) של השמאל באולפן החדשות של ערוץ 2, הגיב בקול ענות חלושה.

רשימה שחורה

אפשר להבין את השתיקה הרועמת שירדה על האולפן המאולתר. במקום להאזין לפזמון התורן, לרבות ההמלצה לאמץ יוזמה מדינית חדשה, נאלצו שם לשמוע איבחון חריף ומדויק אבל לא פופולרי של שורשיו האמיתיים של הסכסוך. מותר לשער כי בעקבות השידור החתרני הזה, ייכנס אילן יצחק לרשימה השחורה ויסומן בעתיד כ"פרסונה נון גרטה" באולפנים. בחדשות ערוץ 10 תקלה מעין זו לא הייתה מתרחשת. שם מקפידים כל המשתתפים המאולפים לדקלם רק משפטים מכובסים, ההולמים את רוח השמאל השורה על הערוץ. בערוץ 10 לא נכללת המילה "רצח" על כל הטיותיה, במאגר המלים המותר בשימוש בעת דיווח על פיגוע או בדיון עליו. משמעת דיבור מעוררת התפעלות, המזכירה את ימי פראוודה ואיזווסטיה העליזים. וכאשר עדיין לא כל הנרצחים הובאו לקבר ישראל, הזדרזה הפרקליטה הוותיקה עמירה הס, להגן במהדורה האינטרנטית של הארץ על יחסי הציבור של הקליינטים הפלשתינים היקרים שלה. תגובה טבעית נוכח הדיווחים בחדשות כל הערוצים, על גלי השמחה שנראו בגדה ובעזה, בתגובה ל"הצלחת" הפיגועים בת"א. תחת הכותרת המתחכמת "הפלשתינים לא שמחים מהפיגוע, אבל מבינים את המניע של המפגעים", קיבלנו עוד דוגמה לאיזה שפל של שנאה עצמית, מסוגל השמאל הקיצוני להגיע, במאמץ הנלעג שלו למרק תמיד כל חטא פלשתיני אפשרי. בהסבר לולייני - שהיה בוודאי מזכה אותה במדלית זהב בהתעמלות אמנותית (חבל שרשימת משלחת ישראל למשחקי ריו כבר נסגרה) - כתבה הס במאמץ עילאי לטהר את השרץ: "הפלשתינים מרגישים סיפוק כלשהו משיבוש הנורמליות התל אביבית, שעה נסיעה ממחוזות היאוש בעזה ובגדה". הבנתם? "סיפוק כלשהו". עמירה הס יודעת, היא מדדה בדיוק.

סיפוק כלשהו

אז מי בכל זאת היו הפלשתינים שצולמו צוהלים ומחלקים סוכריות ודברי מתיקה, לשמע הדיווחים בדבר הצלחת השאהידים מן העיירה יאטא? הכותבת מגיעה לשיאה: "הם מסויגים בתמיכה בפיגועים... גם אם היו פלשתינים שהביעו שמחה על הפיגוע - מול מצלמות שידעו למצוא אותם, בדיוק ברגע ובמקום הנכונים". מה יש לומר? מאסטרפיס. זה לא שהפלשתינים המדוכאים שמחו ועלזו,.זה הכל אשמת המצלמות החשודות (מזימה של השב"כ?), שברגע של חולשה, צילמו את הצוהלים. והרי כל מי שמכיר את מנהגי האיסלאם (כפי שמכירה אותו הס), יודע שמוסלמי מאמין נוהג להביע "סיפוק כלשהו", בחלוקת דברי מתיקה. כמובן שעמירה הס לא נותרה בודדה בחזית ההסברה. למחרת הצטרף למסע ההגנה על פיגוע שרונה גם העיתון הפלשתיני בשפה העברית, הארץ. במאמר המערכת שלו חזר העיתון על המנטרה הקבועה שלו: "הדרך היחידה להתמודד עם הטרור הוא שחרור העם הפלשתיני מהכיבוש. עד אז הוא ימשיך להתנגד בכוח, כמו מרבית העמים בהיסטוריה". המאמר לא כלל אפילו מילת גינוי אחת(!) לרצח בשרונה. לעומת זאת הקפיד הבטאון הפלשתיני בשפה העברית להבליט את העובדה שהקבינט הביטחוני אישר צעדי "ענישה קולקטיווית" לאוכלוסייה הפלשתינית, ותיאר כ"דיבורים מתלהמים וחלולים" הכרזות שהשמיעו שרי קבינט שונים. בקיצור: רצח אזרחים ישראלים בשרונה - מוצדק; סגר על תושבי העיירה ממנה יצאו שני הרוצחים - פסול. כפי שאומר המתורגמן סאקיני במונולוג הפתיחה שלו ל"בית התה של ירח אוגוסט": "פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה".

תקופה ארוכה

התגובה הפבלובית של הארץ סחפה אותו גם לממד ההיסטורי, אבל ספק אם שם תהיה תפארתו. נרענן מעט את זכרונו הסלקטיווי. הארץ חוזר כרגיל על הטיעון השיקרי, כאילו הכל-הכל הוא אשמת הכיבוש, ולכן מותר "להתנגד בכוח" (העיתון מאמץ את הטרמינולוגיה הפלשתינית המקובלת, שאין מדובר בטרור אלא רק ב"התנגדות" לגיטימית). אז נא לדייק. מלחמת ששת הימים הייתה ב-1967. אז מה קרה ב-18 השנים שבין סיום מלחמת השיחרור (יולי 1949) לבין הכיבוש הנורא של 67? הרי אין חולקים על כך שבאותה תקופה ארוכה ישראל לא הייתה בשטחים. הם היו בשליטת מצרים (רצועת עזה) וירדן (הגדה המערבית, שגם סופחה רשמית על-ידי ירדן סיפוח שהקהילה הבינלאומית לא הכירה בו). כלומר, הפלשתינים היו תחת כיבוש מצרי וירדני, לא ישראלי. מה קרה אז לשאיפות העצמאות של הפלשתינים? מדוע לא קמה בשטחים תנועת התנגדות כלשהי לכיבוש המצרי והירדני? יתר על כן, במקום למרוד בכיבוש המצרי האכזרי, החלו חוליות של "פידאיון" (מחבלי שנות ה-50) לצאת מרצועת עזה לתקוף לרצוח ולמקש דרכים בלב ישראל. מצרים הייתה הכובש בעזה - אבל הטרור הפלשתיני כוון נגד ישראל. מדוע? למה ב-56 נרצח רכז הביטחון של קיבוץ נחל עוז, רועי רוטברג ז"ל, גופתו נגררה לרצועה והמחבלים התעללו בה? הרי לא היה אז כיבוש ישראלי בעזה? למה ב-54 רצחו מחבלים שחדרו מגבול ירדן 12 מנוסעי אוטובוס אגד שחזרו מאילת, בקטע הכביש ליד מעלה עקרבים? הרי ב-54 לא היה כיבוש ישראלי בגדה?

קנאות דתית

אפילו מיטב תעלולי האקרובטיקה של עמירה הס וחבריה לאיגוד יחצ"ני התנועה הפלשתינית, לא יצליחו להפריך עובדות היסטוריות אלו. ועדיין לא הזכרנו את הקמת ארגון הפתח (היפוך ראשי התיבות של "חרכת תחריר פלשתין" = "התנועה לשיחרור פלשתין" - י.ר.), בכוויית בשנת 1959. הלו, הלו, 1959!! 8 שנים לפני אכיבוש הממאיר, הוקם ארגון טרור שחרת על דגלו את שיחרור "פלשתין" כולה. לא "השטחים" שהשמאל שלנו דבק בהם בקנאות דתית עיוורת, אלא פלשתין כולה. אולי כבר הגיע הזמן שתחליפו את הדיסקט השיקרי השחוק.

עיתונות צהובה

עוד ספיח קטן אבל מאלף מהרצח במתחם שרונה. כבר בדיווחים הראשונים שהגיעו מזירת הרצח, בלט הסיפור המדהים על מה שאירע לשוטר עומרי מימ"ר ת"א, המתגורר בסמוך למתחם ואירח בביתו לדקות אחדות את אחד משני הרוצחים, שנמלט מהמקום ועומרי ראה בו אזרח מבוהל הזקוק לעזרה והגיש לו אפילו כוס מים. טעות אנושית אפשרית. על-פי האמונה הקתולית, רק האפיפיור איננו בר-טעות. השוטר עזב את המחבל בביתו, נטל את נשקו ומיהר למתחם שרונה כדי לסייע לחבריו. רק שם כאשר גילה כי המחבל הפצוע לבוש באותם בגדים בדיוק כמו הברנש שאותו השאיר בביתו עם משפחתו(!) - אץ כל עוד נפשו בו חזרה, פרץ לבית ואזק את המחבל. סיפור מטורף מתוך מציאות מטורפת שאליה אנחנו נקלעים לפעמים. השוטר עומרי נהג ללא דופי, כאדם וכשוטר. בתקופה שבה נמצאת לפעמים המשטרה תחת ביקורת בגלל מקרים של אלימות משטרתית חסרת הצדקה כלפי אזרחים, התנהגותו של השוטר עומרי ראויה לציון בזכות מיפגן הומאניות תחת לחץ. אבל לא כולם חשבו כך. סוד גלוי הוא שהעיתון ידיעות אחרונות מנהל מלחמה כנגד המפכ"ל הטרי, רנ"צ אלשיך. "ידיעות" כמובן איננו לבד, לצידו ניצבים הארץ וגיא פלג, הכתב המשפטי של ערוץ 2. ואם ידיעות מנהל מאבק ברוטאלי אופייני נגד מישהו שהוא אינו חפץ ביקרו - אתר החדשות הדיגיטלי ynet, לא יפגר אחריו. זמן קצר אחרי אירוע הדמים בשרונה, הכותרת הראשית ב-ynet הייתה: "חלם במשטרה". ניסוח הידיעה שיקף את המסר הזדוני שמאחוריה. במקום להתמקד בשוטר הבודד, שנהג - לדעת מערכת האתר כמובן, בחלמאות - הופנתה האש כלפי המערכת כולה: המשטרה! המשטרה היא חלמאית, המפכ"ל הוא חלמאי. בשתי מלים: עיתונות צהובה.