X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
השמאל אינו מבחין שמלבד העכרת האווירה הציבורית, הוא אינו משיג דבר על הימין דברים אלו כבר אינם פועלים, והשמאל המכור להם עד זרא, אינו קולט מסרים אלה
▪  ▪  ▪
מלחמת מאסף [צילום: גילי יערי/פלאש 90]

סיסמאות-הקרב של השמאל ממשיכות לפקוד אותנו בשכיחות מילולית מטרללת, יום אחר יום ושעה אחר שעה. אחרי שרבים בו שהשתכנעו שנכשלו במאמץ להביא את הימין להאמין במשנותיהם הפוליטיות מתוקף "הגיונם הצרוף", ולאחר שהפנימו שאובמה עומד לפנות את מקומו בבית הלבן לאדם פרגמטי יותר, נותרו להם המילים כמעט כנחמה יחידה. מילים חד-צדדיות, טורדות, שדופות, דוקרות, מתריסות, חוזרות על עצמן וחסרות כל לחלוחית של נימוק חדש, עובדה נוספת או שמץ של חשיבה מרעננת.
"זחילה לדו-לאומיות, קיפוח הערבים, סיום "הכיבוש", קדושת ההיפרדות הבלתי-אפשרית, הרצון לברוח מהציבור והמדינה אל האני, העצמי, האגו והחיים הטובים - באלה ואחרים, בניסוח שונה אך בתוכן דומה אנו מופגזים לעייפה ללא הרף וללא אבחנה בין עיקר לבנלי, בין מהותי למגוחך. בסערת הנפש המבוימת והמתוזמרת שלו, השמאל אינו מבחין שמלבד העכרת האווירה הציבורית, הוא אינו משיג דבר. על הימין דברים אלו כבר אינם פועלים, והשמאל המכור להם עד זרא, אינו קולט מסרים אלה. על הימין הם אינם פועלים מפני שהם אינם נכונים, אינם מושתתים על עובדות, אינם מעשיים ואינם מבטאים דאגה אמיתית לזולת ולצרכים הלאומיים, אך יש בהם שפע של אגואיזם ואגוצנטריות. השמאל נלחם מלחמת מאסף במציאות ההולכת ומתהווה כאן ובדמוקרטיות מערביות אחרות, מציאות שהבחירות האחרונות בארה"ב וה-BREXIT הבריטי הציבו עליהן סימני קריאה שפרושם: גם אם השמאל הישראלי מסרב להבין זאת בדמוקרטיות אחרות תם עידן ההזיות; חייבים לחזור ולהתייחס לעולם על-פי העובדות והמציאות. חברה איננה רק "ערימה של אינדיבידואלים" היא אורגן חי ולא על יסודות אוטופיים.

היכן השגיאות העיקריות?
ניצחון גדול [צילום: ארכיון צה"ל ומשהב"ט]

ימין-מרכז
הוויכוח הפנימי והמאבק על ההגמוניה בתוך מדינת-ישראל הוכרע כבר. אנו בעידן הימין-מרכז. הממשלה הנוכחית מתחילה להבין זאת ולהתנהל בהתאם.

אין תוואי גבול אפשרי אחד ויחיד להסדר מוסכם ובוודאי שלא להסדר חד-צדדי בין ישראל לערבים-פלשתינים
▪  ▪  ▪

קווי שביתת הנשק של 1949 (המכונים "הקו הירוק") אינם גבול בינלאומי, אינם גבולות ביטחון למדינת-ישראל ועל כן אין לקדשם; ההפך הוא הנכון. שלום עושים עם אויבים... שרוצים לעשות שלום, לא עם אויבים שרוצים לנהל מלחמה. ומאידך-גיסא, שלום הוא המצב ממנו פרצו כל המלחמות בהיסטוריה.
הדמוגרפיה איננה גזירת גורל. היא תולדה של תהליכים חברתיים שניתן לשלוט בהם. הדבר נכון בכל מקום, וגם בישראל. בניגוד לעבר, המציאות הישראלית נעה כיום בכיוון רצוי למדינת-ישראל, עם מגמות חיוביות עוד יותר לגבי העתיד הקרוב והבינוני. בינתיים ישראל אינה עוזרת ל"טבע", אבל היא יכולה וצריכה לעזור לו. אם נתבונן ברוב המדינות הערביות שסביבנו, למעט מצרים, לרובן המכריע מדיניות מעשית או מוצהרת של עידוד הריבוי הטבעי...; אולי שווה לחשוב על כך וללמוד מכך.
אין תוואי גבול אפשרי אחד ויחיד להסדר מוסכם ובוודאי שלא להסדר חד-צדדי בין ישראל לערבים-פלשתינים. קיים הרעיון ההזוי-משהו של ליברמן בדבר סיפוח ה"משולש" לישות פלשתינית בשומרון, שיכולה, אבל לא חייבת, להיות יחידה פוליטית אורגנית אחת עם ישות נוספת בהר חברון, או בהרי יהודה. אבל יש עוד עשרות תוואים אפשריים אחרים באותו מרחב שבין ה"קו הירוק" ז"ל לבין הירדן; לא כולם טובים ולא כולם רצויים. אם מדובר בקץ הסכסוך ובהסכם שלום אזורי, שווה לעשות מאמץ לאומי גדול יותר, אם לאו - אין שום סיבה להפליג בוויתורים "כואבים".
"העולם" מתרגל לכל מציאות ש"נכפית" עליו, אם ברור לו שהוא אינו יכול לשנותה במחיר שכדאי לו לשלם עבור כך. קל להיווכח בכך כיום כמעט בכל מקום במזרח התיכון, ובמיוחד בסוריה, לוב, תימן, ועירק.
הוויכוח הפנימי והמאבק על ההגמוניה בתוך מדינת-ישראל הוכרע כבר. אנו בעידן הימין-מרכז. הממשלה הנוכחית מתחילה להבין זאת ולהתנהל בהתאם; השמאל חש בזאת אבל טרם השלים עם העובדה שבדמוקרטיה הכרעות מתקבלות בקלפי ובמוסדות השלטון החוקיים ולא בהפגנות, בתקשורת מתלהמת ובאקדמיה היסטרית ואשלייתית; לא אלה קובעים את הדרך. הכרעות דמוקרטיות הן בחירה בשיטה מוסכמת בין חלופות, ולא קיפאון עד להשגת הסכמה פה-אחד. גם האמריקנים, שהדמוקרטיה שלהם ותיקה וממוסדת הרבה יותר משלנו, חוזרים ומגלים זאת לאחר הבחירות האחרונות. לכן, הממשלה והכנסת חייבות לפעול בנחישות, בבהירות ובתנופה לממש עקרונות אלה - לשחרר חסמים מצד אחד, ולסתום פרצות מן העבר האחר - מפני שלזאת מצפה מהן הציבור ולשם כך בחר בהן.
בית המשפט איננו "מנגנון חושך" שתפקידו לסייע ולגונן על "מוכי הגורל" מפני הדמוקרטיה, לפי הבנת "נבחרת" השופטים היושבת בו כיום. בית המשפט הוא חלק ממערכות השלטון, שעל כולן לפעול במסגרת החוק ולממש את רצון הריבון-העם, שהעניק להם את מעמדם וסמכותם לפעול. תהליך זה התחיל ומתקדם, ויש להאיצו ולהעמיקו.
החוק הבינלאומי איננו עונש קולקטיבי כפוי. על ישראל לחזור ולבחון את חתימותיה על אמנות בינלאומיות, בכדי להבטיח שחתימה "בתום לב" או מתוך "שוויץ אינטלקטואלי", לא תהפוך לה לרועץ. פרשנים שכורי-כוח ומוכי-עיוורון ביחס לתפקידם האמיתי - שירות העם ורצון העם - עשויים להיות מקור סכנה ולא מקור השראה. בעניין זה למדנו מפוטין שיעור מאלף לא מכבר, כאשר ביטל את חתימתה של רוסיה על אמנת בית הדין הבינלאומי בהאג, בטענה שהמוסד איננו מתפקד כראוי. מוסד זה אינו יחיד בהסתאבותו בין המוסדות הבינלאומיים. אל לישראל לכרוע ברך בפני מוסדות אלה, בטרם יתעשתו ויתאפסו על ייעודם האמיתי. אל לה להניח להם להמשיך ולהתעלל בה, או לקדש כל פרוורסיה העולה מהם.
ההוויה הבינלאומית היא חלק מהאילוצים שכל מדינה - גדולה, בינונית וקטנה - נאלצת להתחשב בה מדי פעם בדרך זו או אחרת; להתחשב אך לא לציית בעיוורון. דומה שהוויה זו נצבת לפני שינוי משמעותי, וישראל חייבת ויכולה לנצל התפתחות כזו לתיקון שגיאות שעשתה בעידן אובמה, שגיאות שלא הביאו לה שום תמורה או תועלת מדינית או אחרת.
ההיסטוריה מעניקה למדינות ולעמים הזדמנויות ושעות-כושר. ישראל זכתה באחת מאלה במעמד הכרזת המדינה על-ידי בן-גוריון ב-1948, ובנוספת בניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, 1967. הראשונה נוצלה עד תומה מבחינה מדינית ואסטרטגית, וישראל ידעה לשמור על ההישגים שצברה בה. השנייה נוצלה טוב יותר מבחינה צבאית, אך ישראל לא השכילה, עד עצם היום, הזה לנצלה עד תומה גם מבחינה מדינית ואסטרטגית. הגיע הזמן לתקן את הטעון תיקון. ראוי לזכור שההיסטוריה גם "מענישה" את מי שאינו מנצל את ההזדמנויות שהיא מקרה על דרכו; אובמה היה הערת אזהרה בטאבו הלאומי שלנו.

תאריך:  04/01/2017   |   עודכן:  04/01/2017
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
סיפוח, ניפוח, טיוח או "שעת אמת"
תגובות  [ 9 ] מוצגות  [ 9 ]  כתוב תגובה 
1
שכחת
שמ  |  4/01/17 23:54
 
- לא שכחתי, אבל יש ביצות שאני
רפי לאופרט  |  5/01/17 16:52
2
גישה פאשיסטית
אחד העם  |  6/01/17 01:06
 
- הפאשיזם של השמאל ובית המשפט1
שפרירית  |  7/01/17 19:30
 
- הפאשיזם של השמאל ובית המשפט2
שפרירית  |  7/01/17 19:43
 
- הפאשיזם של השמאל ובית המשפט3
שפרירית  |  7/01/17 19:53
 
- הפאשיזם של השמאל ובית המשפט4
שפרירית  |  7/01/17 20:13
 
- אני משוכנע שאינך אחד העם
רפי לאופרט  |  8/01/17 18:11
 
- הפוסל, במומו פוסל...
אחד העם  |  9/01/17 12:59
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות ישראלי-פלשתיני
מתי דוד
קורבנות השלום, אינתיפאדת השלום, חינוך לשלום, תהליך שלום, זרעי שלום, ועידות שלום, שיחות שלום ניצני שלום נוער השלום
אלברט שבות
כל התוכניות שנרקמו לפתרון הסכסוך, עם גוון ימני או שמאלי, נידונו מראש לכישלון, כי במקודם או במאוחר יגיע המיכשול הראשון שישבש את השלבים הנותרים ויביא לחידלון התוכנית
זאב בן-יוסף
העולם והערבים לא יכולים להיות יותר ימניים ויותר ציוניים מהשמאל המשיחי שלנו שקבע מזמן כי ההתיישבות היהודית המחודשת באדמת המולדת ההיסטורית היא בלתי חוקית ושהאליל "שלום" הוא הבסיס לקיומנו
יוני בן-מנחם
בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק מציע את רעיון הפדרציה כדי לפתור את הפיצול בין הגדה והרצועה והמחלוקות עם פתח. ברש"פ אומרים כי הרעיון משרת את ישראל ונועד להנציח את שלטון חמאס ברצועת עזה
דוד בדין
השתלטות חמאס על מוסדות אונרא וסגל העובדים של אונרא צריכה להדליק נורה אדומה באשר לאפשרות שכספים שמעבירות המדינות התורמות לארגון. הכספים עושים דרכם למימון משכורות של פעילי חמאס והג'יהאד האיסלאמי
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il