2006 – מלחמת לבנון השנייה
בואו נחזור ל-2006.
אהוד אולמרט הוא ראש הממשלה אשר זה עתה נבחר בבחירות, לאחר שקיבל את התפקיד בירושה עם כניסתו של אריק שרון לנבצרות, סיור של צה"ל מותקף ממארב החיזבאללה, 3 חיילים נחטפים (ובדיעבד מסתבר שנרצחו תוך כדי החטיפה), צה"ל פותח במרדף, טנק עולה על מטען צד והצוות שלו נהרג, ומדינת ישראל יוצאת במלחמה נגד כוחות חיזבאללה בלבנון.
הצבא לא ערוך למלחמה, ממשלת ישראל בראשות אהוד אולמרט מפתיעה את צה"ל כפי שהופתע על-ידי מצריים במלחמת יום הכיפורים, הרמטכ"ל הוא איש חיל-האוויר, שר הביטחון הוא איש ההסתדרות (אם כי בדיעבד זכה לשבחים רבים על היותו נאת מדבר באותה הנהגה כושלת), ראש הממשלה חסר כל ניסיון צבאי אלא אם היותו עיתונאי ב"במחנה" עונה על קריטריון הניסיון.
דן מרגלית מנהל את המלחמה מעל דפי מעריב, עד אשר מורחק על-ידי אולמרט ומאז מרגלית מפנה אל אולמרט את גבו, הדרג המתפקד הוא דרגי המח"טים/מגדי"ם וכמובן הפיקוד הזוטר יותר והחיילים. המטרות לא ברורות, היעדים לא ברורים, עיתונאים, כולל ישראלים, הופכים את חיילי צה"ל ואת בתי התושבים למטרות לטילים (ודאי שהישראלים עשו זאת בשוגג, אך הברדק הכללי שהביא לכך נבע מרשלנות רבתי).
בוקה ומבולקה. עד אשר לא יורדים עשרות טונות של חנ"ם על בתי המגורים של בכירי החיזבאללה בביירות, הקרקס הכואב הזה ממשיך.
ועם התובנות האלה, בייחוד לאחר כישלונה של
ועדת וינוגרד למצות את הדין עם האחראים, הרבה בגלל התערבות הסנגוריה הצבאית באמצעות בית המשפט העליון בעבודתה, אנו מגיעים לאחר שמונה שנים ל"צוק איתן".
עופרת יצוקה ועמוד ענן
באמצע היו עוד שני מבצעים בהיקף קטן יותר,
עופרת יצוקה ועמוד ענן אשר פחות צרובים בתודעת הציבור עקב כמות הנפגעים הקטנה יחסית, עופרת יצוקה הייתה פעולה רחבת היקף עם הצלחה ישראלית חסרת תקדים, תוך שמירה על הרחקת עיתונאים משדה הקרב, איפול כבד על הקרבות וניהולם, ושמירה מאוד מוקפדת על חיי החיילים (סה"כ נהרגו 10 חיילים במבצע + 3 אזרחים) (הרמטכ"ל שמודר על-ידי אלוף הפיקוד – היה
גבי אשכנזי, שר הביטחון –
אהוד ברק).
המבצע תוכנן ונוהל במקצועיות רבה על-ידי אלוף פד"מ
יואב גלנט ומפקד אוגדת עזה היוצא והנכנס
צ'יקו תמיר/
אייל אייזנברג. יצוין שגלנט ותמיר הורחקו מצה"ל בנסיבות הקשורות בצמד גבי אשכנזי/גדי איזנקוט (איחולי החלמה מהירה וחזרה לשרות מכל הלב על-אף הביקורת המאד נוקבת) ואילו עמוד ענן הסתיים במצב של תיקו חסר תכלית, בניהולו של רמטכ"ל צוק איתן רא"ל
בני גנץ ואלוף פד"מ באותה עת
טל רוסו, שר הביטחון היה אהוד ברק.
2014 - צוק איתן
עם צריבת מלחמת לבנון השנייה בתודעה, נכנסת מדינת ישראל לעימות שלישי תוך עשור מול החמאס בעזה, "צוק איתן". הטריגר, הוא חטיפתם ורציחתם של 3 הנערים הטרמפיסטים הי"ד באזור גוש-עציון, צה"ל הכריז על מבצע "שובו אחים", אשר הקשה מאוד על חיי התושבים ביו"ש, ואז החל ירי טילים מסיבי מהרצועה לישראל.
לאור לקחי מלחמת לבנון השנייה, לאיש לא בוער כלום, צה"ל מקבל את כל הזמן להתארגן, כוחות המילואים מגויסים, מתאמנים, מגיעים לשטחי הכינוס, וכאן אנו נתקלים בלקח משמעותי שלא נלמד דיו והוא החשיפה של שטחי הכינוס לכוח ההרסני של אשר ארטילרית תלולת מסלול לטווחים קצרים.
חלף שבוע, בסדר, עוד שבוע, בסדר בסדר, אך ככל שעובר הזמן וצה"ל לא פעל להכרעת הקרב, אנו בעורף התחלנו לדאוג, פחות היינו מודאגים מהטילים, בייחוד כאשר האפקטיביות של מרביתם הייתה זניחה (עקב השקעה רבתי במערכי הגנה – כיפת ברזל) למעט עבור תושבי קו העימות, אך חוסר הנחישות וחוסר ההחלטיות להביא להכרעה הפך יותר ויותר למדאיג.
וגם כאן כמו אז בלבנון רק טונות של חנ"ם על מגדלי היוקרה בלב עזה הביאה לסיומם של הקרבות.
ראש ממשלה הנגרר אחרי תבוסתנות שר הביטחון והרמטכ"ל
ומזה זמן מתפרסמות יותר ויותר ידיעות על כך שמראש ממשלה, אולמרט, הרץ קדימה בחוסר אחריות בולט, כאשר אין צבא ערוך ומוכן מאחוריו, קיבלנו ראש ממשלה אחר, נתנייהו, הנגרר אחרי שר ביטחון ורמטכ"ל חסרי ביטחון, חסרי יוזמה, שוורים עצלים במקום שיהיו סוסים דוהרים (כדבריו של בנט באותו עת בישיבת הקבינט).
ראש ממשלה הנגרר אחרי סותמי פיות, אשר גם כאשר הגיע סוס דוהר לישיבת הקבינט, אלוף פד"מ סמי תורג'מן, ופירט בפני הקבינט תורה קצת יותר אקטיביסטית לפגיעה ממשית במנהרות, ניסו השניים לחסום את פיו. למזלנו בנט היה עקשן, למזלנו לבנט היו נתונים מהשטח אשר לא הובאו לשולחן הקבינט על-ידי האמונים על כך, שר הביטחון והרמטכ"ל.
ראש ממשלה הנותן לצבא ולשר הביטחון לעצום עיניים ולחלום חלומות על-פי "שידורי הרדיו" של החמאס, במקום להורות לצבא לפעול כמצופה ממנו ולהציג תוכניות שמטרתן להדביר את הקרציות במקום תוכניות אוויליות ותבוסתניות להכלתן של הקרציות תוך שמאפשרים להן למצוץ את דמינו ואת הדם ילדינו.
חוכמה שלאחר מעשה? לא ולא!
ויש שיאמרו, חוכמה שלאחר מעשה, אך כאן ברור שהקול השפוי והאמתי הושמע שם, ולמשך למעלה משבוע השתלטה התבוסתנות של שר הביטחון ורמטכ"ל על דיוני הקבינט, ורק הלוויות, הרבה הלוויות, הוציאה את הקבינט משאננותו.
