משמעות בצינוק
ידועה אימרתו של הפסיכולוג הנודע, פרופ' ויקטור פרנקל, שהאדם מחפש משמעות. משמעות זו מהווה עבורו 'גלגל הצלה' בעיתות מצוקה ואובדן. הפרופסור הנודע, כמו פליטי שואה אחרים, שמרו על צלם אנוש שאותו ביקשו הנאצים למחוק, בתוך גיא התופת, בזכות ייחוס משמעות לחיים, זיכרונות נוסטלגיים מהמשפחה, עיסוק בשעשועים אינטלקטואליים ובאמנות וכדומה. וזה היה ניצחונם האישי על המפלצת הנאצית.
מבחינה זאת רב הדמיון בין שבי אויב לשואה. גם בשבי מבקש האויב למחוק צלם אנוש של השבויים על-ידי עינויים קשים. ולכן חיפוש המשמעות הוא כלי הישרדותי לשמירה על השפיות האנושית. ואכן אריק אבינרי, שהיה שבוי בכלא הסורי במלחמת יום הכיפורים, מציין דרכים שונות לכך, דוגמת שינון התאריך העברי והלועזי - כנגד עקבות הזמן שהסורים ביקשו לטשטש. דוגמה אחרת היא לימוד תפילות, כמו גם שיחות על ספרים וכדומה.
טוב שאבינרי במקום לשקוע בדיכאונות, בעקבות עינויי השבי, בחר למַנף את הטראומה האישית הקשה שעבר לסיוע פסיכולוגי לחיילים במשברי קרבות טראומטיים ולתרום מניסיונו בנושא.
כחולֵי הבַּדִּים
מה קורה במשטרה? יותר מדי מקרים של מעידות של כחולי המדים, מי שאמורים להיות נציגי אכיפת החוק בישראל, נחשפים לציבור בכלי התקשורת.
כאילו לא די בריבוי הטרדות נשים, בפרשיות שחיתות ובעבירות תנועה בצמרת המשטרה, שלאחרונה עולים לכותרות שוטרים הנאשמים בפלילים. והפעם בחדשות שוטרים שגנבו תכשיטים בבתים במהלך חיפוש סמים.
איזה מודל בלתי מוסרי ובלתי חוקי משמשים השוטרים, האמוּנים על שמירת החוק לציבור הרחב? אם בארזי המשטרה נפלה שלהבת, מה יגיד האזרח הממוצע? ומי ישמור על השוטרים?
דומה כי לפי שיעור העבירות במשטרה, יש צורך במבחני אמת לא רק לניצבים אלא לשוטרים כולם המועמדים לעבודה. וּבא לציון גואל.
השוטר הטוב
תִראו מה שיום הכיפורים עושה לאנשים. הוא מעורר את ה'שוטר הטוב' ששמו המצפון. רק כך אפשר להסביר את החזרת גרעיני החמניות שנגנבו למוזאון ישראל. נכון, מה זה חמנית אחת או שתיים מתוך 15 מיליון(!) גרעיני חמניות (תשאלו את חנויות הפיצוחים, על פחות). לכאורה זה סוג של 'גניבה לבנה', אלא למוֹתר לציין כי כשמדובר ביצירת אומנות, הרי כל חמנית זהב וּבעלת ערך יקר.
ראוי לקוות שהמילים שכיכבו במכתבי ההחזרה "בושה" ו"חרטה" ישמשו תמרור 'עצוֹר' למבקרים במוזאון בפרט, וּבכל מקום בכלל, להימנע מגניבה (ודין פרוטה כדין מאה), ולא רק לפני יום הכיפורים הקדוש, אלא במהלך השנה כולה. וּבא לציון גואל.
המלך ריאלי
בשבת חוה"מ סוכות נוהגים לקרוא את ספר קוהלת. שלמה המלך, מחבר ספר קוהלת, הוא פסימי, על-פי ההגדרה הקלאסית הידועה, שפסימי הוא אופטימי, שניסה את כל האפשרויות, והתאכזב. משמעוּת הדבר היא שהמלך יותר מכֹּל הוא ריאלי.
מי כמו הֶחכם מכל אדם, שחווה את כל תענוגות העולם - ארמון מלוכה, עושר ונשים - יכול להעיד בערוב ימיו ש"הכל הבל". האדם, כמו הנחל, השמש והרוח, חוזר אל מוצאו שהוא הֶעפר. כפי שהוא יצא עירום מבטן אימו, כך הוא שב עירום אל בטן האדמה, כשהוא משאיר מאחור את כל נכסיו שצבר בחייו. אולם למחזור הטבע של הבורא, בניגוד לאדם החולף, יש יתרון והוא - קביעותו ונצחיותו. ולכן ממליץ שלמה המלך ליהנות מיופי הבריאה וּמאוֹרה, ולבחוּר לשמוח בנעוריו.
בניגוד לדעה הרווחת אני סבורה אפוא, שאין סתירות וכמה אמיתות בספר קוהלת, וכי בתפיסה ריאלית של המחבר המנוּסֶה קיימת אַחְדוּת הניגודים, המשלימים זה את זה. האמת היא חד-משמעית, והיא באה לידי ביטוי במסקנתו הנחרצת של שלמה בסיום קוהלת: "סוף דבר הכֹל נשמע, את האלוקים יְרָא ואת מצוותיו שְמֹר, כי זה כל האדם". הגוף והנכסים החומריים כָּלִים. רק הנשמה וּמעשיו של האדם הם נצחיים.
פסוקו
טיפול ברכיבה על סוסים - דוקטור סוס
שומרת שבת: מסורת קַלנועית
מזל טוב לאירוסי דניאלה פיק: תיאוריית הקוונטין
משאל עם בספרד: לכל כדור יש כתובת
משטרה בחקירה - כחולֵי הבדים
