נדמה שהריסת בתי יהודים הוא תחביבם של שופטי העליון. מעולם לא הייתה הריסה מסיבית בבתי רוצחים ערבים, לכל היותר נהרס באופן כירורגי חדרו של הרוצח, ואילו אצלנו בשבוע האחרון נהרסו 15 בתים בנתיב האבות, עשרה בתים במערב הישוב תפוח. וזה המשך לתשעת הבתים בעפרה, עמונה לפני כ-12 שנים, ליישוב מגרון, לגבעת האולפנה ולבתי דריינוף בבית-אל, וכמובן לנורא מכול, חיסול גוש-קטיף.
שופטי בג"ץ מסרבים להסתפק בהרס חלקי. כאשר בבתי יהודים עסקינן, תמיד זו הריסה מוחלטת, ודחיית כל פתרון הגיוני. ארגוני השמאל כמו '
שלום עכשיו' ו'יש דין' עותרים כנגד הבתים, אחרי שהסתובבו עם זכוכיות מגדלת, במטרה למצוא איזה ערבי, שיטען לבעלות על הקרקע. לעיתים מטר אחד שעובר בתוך הבית, לעיתים כמה סנטימטרים שבנויים על קרקע החשודה כפרטית.
בית המשפט העליון המציא ויצר חוקה למדינת ישראל, תופעה יוצאת דופן בתולדות העמים. ולאחר שיצר חוקה כלבבו, החליט לקבוע גם את תוכנה.
כבוד האדם הוא בבסיסה, אבל רק כבוד לערבי. כל החוקה היא פרי יצירתו של בית המשפט. קשה שלא להגיע למסקנה שלא אילוצים חוקיים אמיתיים מובילים בכול פעם לאותם פסקי דין של הריסה מוחלטת, אלא עוינות ומשטמה עזה כלפי המתיישבים והזדהות אידיאולוגית עם עמותות השמאל שהגישו את העתירה.
זעקי ארץ אהובה! על שאלה הם שופטייך. הטרור הערבי משתולל בכול עוזו, יישובים מותקפים באש, אוטובוסים הופכים למרמס בתל שבע על-ידי כנופיות פורעים, שדות נשרפים, טרור עפיפונים מכנים זאת, אבל מסביר לנו למשל האלוף
נועם תיבון, שאלה הם רק ילדים שזורקים ועל כן אי-אפשר לירות עליהם בחזרה... הם הלוא ילדים. האם האנגלים ששלטו בזמן המנדט לא נלחמו עם ילדים ונערים? מי רוצץ את ראשו של אלכסנדר רובוביץ בן ה-15 שהיה נער בלח"י כשנתפס מדביק את מודעות המעש? אם ה'ילדים' מספיק גדולים לזרוק כלי מ אזי הם מספיק בוגרים כדי שיטפלו בהם. ואם אשתו של תיבון יפת הנפש ופותחת המחסומים, פעילה בעמותות שמאל שכל רצונם הוא להכחיד את מדינת ישראל, חתומה על שחרור
טלי פחימה, אין זה צריך להשפיע על שיקול הדעת של בעלה.
עוצמה ותחבולות
זעקי ארץ אהובה! על שלא נותנים לצבא, למג"ב, להילחם באויב. בולמים אותם ושולחים אותם לפעולות סרק כדי שלא תהיה חלילה 'הסלמה'. הרי 'לא ויתרנו' חלילה וחס על שלום עם רשעות המחבלים, אפילו מניר-עם שלחו להם בלונים צבעוניים עם בקשת 'אהבה' ו'חברות', ולבבות אדומים, אולי זה יגיע לאיזה מוחמד שיחדל מלזרוק עפיפון עם חומרי נפץ. רבותיי, לא כך נלחמים בטרור. בכוחנו לשתק את הטרור בעוצמה ובתחבולות, ובית המשפט והצבא מונעים זאת.
בכלל מה חדש בהריסת הבתים של היהודים, ובצורת הלחימה של הצבא בעזה? נושא ההרס אצל היהודים תמיד משך את בית המשפט המהפכני. מעולם לא יכול היה לעמוד בפני ההנאה של
מתנחלים ממררים בבכי, כשביתם הופך לגל חורבות והם עקורים. כעיט עט תמיד על הריסת בית. וגם ההתערבות בלחימה צבאית היא אחד ההיבטים בתרבות הבג"ץ שצמחה אצלנו. למשל במאי 2004, במהלך מבצע שנועד לפגוע בתשתית הטרור באזור רפיח, לאתר מנהרות נשק ולעצור חשודים בטרור, הקים צה"ל מוקד
הומניטרי לטיפול בבעיות האוכלוסייה האזרחית. הדבר לא מנע עתירות שמאל כמו לאפשר לאמבולנסים לעבור ללא תיאום וללא אישור, לחדש את אספקת המים והחשמל ועוד. צה"ל ביקש לדחות את העתירות בנימוק שבמקום עוד מתנהלות פעולות לחימה- אך העלה חרס. בג"ץ תפקד כגורם מפקח על הכוחות הלוחמים יותר מאשר כבית משפט.וזו רק דוגמה אחת מני רבות.
לא אחת הכבידה התערבות בג"ץ על מהלכים חיוניים שמערכת הביטחון ביקשה לנקוט כדי להתגונן מפני הטרור. דוח גולדסטון למשל בעקבות
עופרת יצוקה מסתמך על פסיקת בג"ץ בעניין נוהל שכן וטוען שחיילי צה"ל הפרו אותה.
תקוותי שכל מקום שנהרס, עליו יבנו בתים רבבה, תקוותי שיחדלו איומי הסרק של שר הביטחון ואלופים בצבא, כי אנו נשבענו אמונים לזו המולדת, בדם וביזע, בדמם של שני רבבות חיילים שדמם הירווה את הריה ומדבריותיה, בדמם של נרצחים וטבוחים, בסבלם של פצועים ונכים, נשבענו כמתיישבים וכלוחמים, כי זו ארצנו, ואין אחרת.
