בימים אלה פורסמה ידיעה בעיתון הארץ על ועדת שמחון שדנה בהעלאת קצבאות הנכים שמשלם הביטוח הלאומי. בידיעה מובאים נתונים שעלו מהפרוטוקולים של הוועדה, אשר נמסרו לבקשת התנועה ל
חופש המידע שנה לאחר הבקשה וזאת בשל "עומסי עבודה כבדים" של המדינה. הפרוטוקולים מלמדים שהביטוח הלאומי הודה שמנגנון קביעת קצבת הנכות אינו רלוונטי.
פרסום זה מעלה הרהורים על תיאוריות קונספירציה. התופעה של דיונים בוועדות ציבוריות, הנערכים מאחורי דלתיים סגורות, תוך אי-הבאת הפרוטוקולים לידיעת הציבור (או הבאתם לידיעת הציבור רק לאחר זמן רבף בבחינת אתרוגים לאחר סוכות), היא תופעה מדאיגה ולצערי גם די שכיחה, במיוחד כשמדובר בכיס של הציבור.
ב-2016 פורסם דוח
ועדת וינוגרד בנושא היוון הקצבאות של הביטוח הלאומי. דוח זה קבע ששיעור ריבית ההיוון, שהיה אז 3%, הוא גבוה מדי, באופן שמבוטחים זוכים לתשלום נמוך מדי בעת ההיוון. הדוח המליץ לרדת באופן הדרגתי אך מהיר, לריבית של 2%. למרות שהותקנו די מהר תקנות שקיבלו את ההמלצות, הרי שזמן קצר לאחר מכן הותקנו תקנות "מתקנות", שדחו בשנה את ההחלה שלהן. סמנכ"ל הביטוח הלאומי טען, כי כי הדחייה הייתה בשל לחץ פוליטי. מובן שמפגיעה זו הפסידו בעלי המוגבלויות ולא אחרים.
היוון נעשה בכל תיק של נזקי גוף, ולמעשה השתמע מהדוח שגם הפיצויים הניתנים לנפגעים, אשר הוונו על בסיס של 3%, הם נמוכים מדי. המדינה וחברות ביטוח טענו אז, כי לא ניתן להסתמך על הדוח בגלל "העדר פרוטוקול". פניות לקבלת פרוטוקול, נענו ש"אין פרוטוקול".
קשה להבין כיצד מנהלים דיון עקרוני, בוועדה ציבורית, ללא פרוטוקול. קשה גם להבין כיצד מתקינים תקנות, על סמך המלצות, ללא פרוטוקול. עוד קשה לי להבין כיצד מרהיבים עוז לדחות יישום תקנות ללא עיון בפרוטוקול. הדבר מעורר את השאלה המתבקשת: האם כאשר בעלי מוגבלויות יכולים ליהנות מפירותיו של דוח מסוים, הדבר נעשה מראש ובמכוון ללא פרוטוקול? האם ייתכן שזה די נח לחברי הבוועדות לנהל דיונים ללא פרוטוקול, כדי למנוע "בור" בתקציב המדינה או בתקציב הביטוח הלאומי? הרי ברור להם שללא פרוטוקול יתקשה אותו ציבור לעתור לבג"ץ, שהרי אין פרוטוקול להסתמך עליו.
והנה התמונה חוזרת על עצמה. כאשר נושא ההיוון בתביעות נזיקין הגיע לבית המשפט העליון, והיועץ המשפטי לממשלה התבקש להביע את עמדתו, נזעקה המדינה וביקשה להקים ועדה בינמשרדית כדי שתוכל לגבש את עמדתה. ולהזכירכם, המדינה ידעה על בעיית ההיוון כבר ממסקנות ועדת וינוגרד. המדינה הודיעה בינואר 2018 כי היא תזדקק לשלושה חודשים, ובימים אלה היא טוענת שהיא מקווה שהמלצות הוועדה יוגשו בתחילת חודש ספטמבר. שלושת החודשים כבר הפכו לתשעה חודשים. מובן שכל דחייה בדיון פוגעת בתובעים בעלי המוגבלויות, ועוזרת למדינה ולחברות הביטוח.
למען הגילוי הנאות, הח"מ מייצג בבית המשפט העליון את אופק חזרה לחיים, שצורפה לדיון כידיד בית המשפט, והופיע גם בפני הוועדה הבינמשרדית. מטבע הדברים ביקשנו את הפרוטוקולים הסמויים מהעין. מה מוסתר בפרוטוקולים אלה, קשה להגיד, אך בוודאי שיש בהסתרתם משום הגבלת הציבור הנפגע, שלא יכול להביע את דעתו ולא יכול לתקוף את המסקנות ואת עיכוב יישומן.
