רובי את טיבי
אֱמוֹר לי מי תומכיך, ואוֹמַר לך מי אתה. לא מכבר הנשיא רובי ריבלין נשא נאום לאומה, נגד חוק הלאום של נתניהו, וּבקריצה לנהירה הערבית ההמונית לקלפי, שעליה הצביע ביבי בבחירות הקודמות, כדי לעורר מריבצם מצביעי ימין. וכה אמר הנשיא: "אין אזרחים סוג א', ולא מצביעים סוג ב'" כשהוא מכוון, איך לא, לערבים.
וּמי מיהרו לתמוך בלהט בדבריו של הנשיא, עוד לא ניחשתם? כן, היו אלה ראשי המפלגה הפלשתינית בישראל, טיבי ועודה, שאינם מכירים במדינה, תומכים במחבלים ומעולם לא גינו את הטרור הערבי נגד היהודים. וּמה הפלא? מאז וּמתמיד הנשיא היה איש שמאל במסווה ימני, שתמך בציבור הערבי הפלשתיני והחניף לו. הוא תמך בנַכְּבָּה, הוא בירך ברמה על נישואי התערובת (!) של לוסי האריש הערבייה ליהודי, הוא דחה את הזַמר הימני
עמיר בניון, מלשיר בטקס ממלכתי שיר נגד הטרור, ועוד. ועם 'ידידים' כאלה, דוגמת טיבי את עודה, מי צריך בכלל אויבים?
הטיפה המרה
הגמרא מספרת על רבה שהסב לסעודת פורים עם רבי זירא, ותוך התמכרותו לטיפה המרה, רצח אותו. כשהתפכח משיכרונו, הצליח באורח ניסי להחיות את עמיתו.
אינני מצוייה בנבכי פרשנות הגמרא. ובכל זאת, ברמת הפשט נראה לי שהגמרא רצתה להרתיע מפני שיכרות מלאה בפורים. וממקרה טראגי זה הסיקה עד כמה השיכרות - השוללת מהאדם (גם מתלמיד חכם ענק ברמתו של רבה) כליל את השליטה במעשיו - עלולה להיות קטלנית ומסוכנת ביותר. על סמך אנקדוטה עגומה זו נפסקה הלכה שאסור להשתכר באופן מלא, אלא השתכרות חלקית בלבד.
לפי זה לדעתי ניתן להסביר את הכתוב במגילה "עד לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כמיטב המסורת הלשונית, שהכוונה היא ולא עד בכלל. כלומר, ההשתכרות מותרת כל עוד ברמה הקוגניטיבית השיכור יודע להבחין בין הרע בדמות "ארור המן" לטוב המגולם בדמות "ברוך מרדכי" ומנגנוני הבקרה העצמית עדיין פועלים בו. מעֵבר לקו אדום זה השיכרות אסורה.
הטיפה המרה?
ולקינוח, איך לא, כמצוַת היום, בדיחה על יין.
היֹה היה איש שיכור, שמשפחתו ביקשה בכל דרך לגמול אותו מהטיפה המרה. מֶה עשתה? הביאה אותו אל כיכר העיר, לצפות בשיכור אחר המתבוסס שם בקיאו, ואולי כצופה במחזה מן הצד, יסלוד מכך, ובסופו של דבר ייגמל מן היין. אלא שמיודענו 'התעשת' במהרה ושאל את עמיתו השיכור: מנַין השגת את היין המשובח הזה? וכל השאר היסטוריה.
פורים שמח!
