'מחל' היא רשימת בוחרים לכנסת שמתנוסס עליה שמו של
בנימין נתניהו מצד אחד, ומן הצד השני שמות כמו יולי אדלשטיין,
גדעון סער,
יריב לוין,
זאב אלקין, ישראל כ"ץ,
חיים כץ,
ציפי חוטובלי,
מירי רגב,
אמיר אוחנה,
אופיר אקוניס,
יואב קיש ו
מיקי זוהר (ורבים אחרים ששמם הושמט מחוסר מקום). מה מבדיל ביניהם? המדינה הפלשתינית. כי לא סיגרים ושמפניה ולא צוללות ומניות עומדים להכרעה בבחירות האלה, כי אם "הפיל" הבלתי נראה הממלא את החדר כולו, הלא היא המחלוקת על חלוקת הארץ. הפיל הזה הוא בלתי נראה מפני שאסור להזכירו במפורש.
מפלגתו של גנץ מעלימה אותו, מפני שהודאה ברצונה האמיתי, הכמוס, להסגיר את לב הארץ לאויב, תקלף מעליה את צבעי ההסוואה הכחולים-לבנים ותבריח בוחרים. נתניהו מצניע את הפיל הפלשתיני, מפני שמאז נאום בר-אילן גם הוא נגוע. ואשר לשוללי המדינה הפלשתינית המהווים רוב מכריע בליכוד, הללו שותקים על-פי צו מפורש של נתניהו שסתם להם את הפה דווקא בנושא הזה, למרות שהוא המבחן היחיד המבדיל בין ימין לשמאל, והכרעה בו בדמות "תוכנית ה-100" של טראמפ עומדת מאחורי כתלנו.
יש אומרים, שלאמיתו של דבר נתניהו הוא אביה של תוכנית טראמפ, אך נוח לו לשווק אותה כיוזמה אמריקנית. בליבה של התוכנית הזאת נטועה מדינה פלשתינית על 90-95% של שטחי יו"ש, עם ריבונות פלשתינית מופחתת בענייני ביטחון לטובת צה"ל, מה שנתניהו מכנה - "ריבונות מינוס". המתנחלים היהודים לא יגורשו, אולם יישוביהם יוקפאו ויאפשרו להם לחיות כמיעוט בתוך מדינה פלשתינית, בחסות צה"ל. אין צורך להסביר הרבה, למה נתניהו מאלץ את מפלגתו להסתיר את "הפיל" הזה לפני בחירות.
מה צפוי לבוחר הישראלי כאשר "הפיל" יהפוך לממשות מאיימת? נתניהו לא יושיע, אין סיכוי שיתנגד לתוכנית האמריקנית. 'רק זה עתה קבלנו מן הידיד שלנו את הגולן במתנה', יאמר, 'ואיך נוכל לדחות את היד הנותנת?' וגם זאת: 'למה נהיה אנחנו הסרבנים? תנו לערבים להגיד את ה-'לא', אנחנו נאמר 'כן, אבל...'! יהודים אוהבים התחכמות כזו, למרות שתמיד בסוף שילמו את מחירה במטבע לאומי ובדם.
הבטחה חגיגית
נתניהו הבטיח להרכיב את ממשלתו עם מפלגות הימין, וסביר שאכן תחילה יציע לשותפיו הקודמים ללכת עמו, אבל לאן? אל התוכנית האמריקנית, כמובן, וכאשר הם יתנגדו, כצפוי, הוא יפנה לגנץ להרכיב ממשלה קואליציונית, כפי שכבר עשה בעבר: עם ברק, עם
ציפי לבני, וכמעט עם בוז'י הרצוג. גנץ מצדו יתגבר ללא קושי על הבטחתו החגיגית שלא לכהן בממשלה אחת עם נתניהו. מי הוא שיעמוד בפני הטענה שבגללו לא יהיה שלום?!
גם לכל מפלגות הימין ביחד לא יספיק הכוח למנוע אסון פלשתיני מבית מדרשם של נתניהו וטראמפ. כמו תאונת דרכים ניתן למנוע אותו רק מבפנים, בעזרת דוושת בלימה. כלומר, מתוך שורות הליכוד, על-ידי אותם הפוליטיקאים שהיום משתיקים את מה שהיה צריך להיות הנושא האחד והיחיד של הבחירות האלה: הסכנה הקיומית הפלשתינית. שתיקה זו היא הרת סכנות גם מפני שהיא מאותתת לאמריקנים שעם ירושלים 'יש על מה לדבר'.
להם נזכיר היום את כל מה שבעבר יכלו למנוע ולא מנעו: את גזירות ההקפאה של נתניהו שבגללן הבנייה בהתנחלויות ובירושלים נעצרה, את מסירתם של 13% מאדמות יו"ש לאויב הפלשתיני, את הנסיגה מ-90% מן העיר חברון, את "ההתנחלות" הערבית-אירופית שהולכת ומתפשטת בשטח C, את מעשי ההרס הנרחבים ביישובי היהודים ביו'"ש (בבית-אל, במגרון, בעופרה, בעמונה, בנתיב האבות, ועוד ועוד), בעוד חאן-אל-אחמר עומד על תילו למרות פסיקת בג"ץ. ובכל זאת, רק מבפנים, על-ידי כוחות מתוך הליכוד, ניתן לבלום ולנטרל את נתניהו מלהיות המוציא לפועל העיקרי של התוכנית האמריקנית.
שיעור לדוגמה נתנה אשרת קוטלר בערוץ 13 של הטלוויזיה בהעלותה פרשה שדווחה בפירוט על-ידי
בן כספית ב
מעריב (7.8.2016) תחת הכותרת "מסמך העקרונות: כך נראה מתווה נתניהו-הרצוג".
אדמות מדינה
2015. ממשלתו הרביעית של נתניהו מתקשה למשול עם רוב של 61 ח"כים בכנסת ונתניהו מנסה להרכיב 'ממשלת אחדות' עם מפלגת העבודה שבראשה עמד בוז'י הרצוג. במסגרת המאמצים האלה טסו באפריל 2016 נתניהו והרצוג למצרים לפגוש את הנשיא א-סיסי, לארגן וועידה ערבית אזורית. למגעים עם המצרים קדמה הסכמה פוליטית-מדינית בין נתניהו להרצוג, והיא שמעניינת אותנו בימים אלה. במסגרת המו'מ קיבל נתניהו את דרישות הרצוג - לתמוך בפתרון שתי המדינות, להשיק יוזמה אזורית עם מדינות ערב, להגביל את הבנייה בהתנחלויות.
ולפי בן כספית נתן נתניהו גם זכות וטו להרצוג בכל מה שקשור בהתנחלויות כולל הכרזה על אדמות מדינה, הפקעות ועמדת המדינה בבג"ץ, נתניהו קיבל גם את 'היוזמה הערבית' ("עם הסתייגויות").
את האסון הלאומי הזה מנע הנבחר היחיד מטעם הליכוד שנתניהו שיתף בדיונים הסודיים: השר יריב לוין. ניתן לו לדבר בעד עצמו: "אמרתי לראש הממשלה ולהרצוג שלא בשביל זה הקמנו ממשלה ולא זה מה שהעם רצה. העם בחר בממשלת ימין ולא במדיניות השמאל ולכן אין סיכוי שנייר כזה יעבור בליכוד או בציבור שבחר בנו".
לפי תיאורו של הרצוג, בעקבות הדברים האלה נתניהו נסוג מוויתוריו, בעוד עורך דינו מולכו שניהל (ביחד עם עו"ד שמרון) את המו"מ, 'היה מזועזע' ו'על סף דמעות'. את הדרמה הזאת מתאר בן כספית כך: "קוצ'יק (מטעם הרצוג) לוקח את השפופרת ומנסה לדבר עם נתניהו. על הקו גם עו"ד מולכו ויריב לוין. מה קרה עכשיו, שואל קוצ'יק. 'בהסכם יש נספח מדיני, אני לא יכול לחתום עליו', אומר נתניהו. למה, שואל קוצ'יק. 'כי כתוב שם שתי מדינות', אומר ביבי. 'אז מה', שואל קוצ'יק.'אני לא יכול להעביר את זה במפלגה', עונה ביבי".
סוף הסיפור, ובפעם ההיא, לשם שינוי, הסוף היה טוב. אולם מה נאמר היום לבוחר הנבוך שישאל: עם הפתק "מחל" בעד מי אני מצביע, בעד נתניהו ומדינה פלשתינית או בעד יריב לוין ושלמות המולדת?
הלא, ליכוד! היש לו סיכוי לקבל תשובה עוד לפני הבחירות???
