בואו נחזור לשנת התשס"ב, 2002, כעת חיה לפני 17 שנה, נשיא בית המשפט העליון בדימוס,
משה לנדוי, פרסם מאמר תחת הכותרת "
אקטיביזם שיפוטי", עיקר הביקורת במאמר היא נגד יורשיו לנשיאות בית המשפט העליון
מאיר שמגר ו
אהרן ברק, האחראים לפסק דין חוק גל (בנק מזרחי) ואשר במסגרתו נקבע לראשונה כי לחוקי היסוד יש מעמד חוקתי, וכי לבית המשפט סמכות לבטל חוקים. את פסק דין בנק מזרחי לקח אהרן ברק כברת דרך ארוכה מאד, אשר הפכה את המערכת השלטונית על פיה, והשליטה בפועל את מערכת המשפט על השלטון בישראל.
בואו נראה מה היה לנשיא בדימוס משה לנדוי לומר על מעשה ידיהם הקלוקל של שמגר וברק: ... כשלבסוף הביא קו זה לעליית בית המשפט אל פסגת המערך השלטוני במדינה, לשם כך יצר רוב השופטים בהבל פיו "נורמות" חדשות וכן המציא מילון סמנטי חדש ללשון פסיקתם. בראש המילון הזה שם את מושג "הסבירות" כמבחן שבו ההחלטה המנהלית נשוא הדיון חייבת לעמוד כדי שתזכה לאישורו של בית המשפט, ואילו "הבג"ץ הישן" פסק על-פי עילות ברורות, ובראשן התאמת ההחלטה של הרשות המנהלית לחוק הקיים על-פי פרשנות הגיונית של אותו החוק ורוחו....
... הסכנה הרובצת לפתחו של בג"ץ בשל הרהבת התערבותו במעשיהן של הרשויות האחרות במערך השלטון במדינה היא, כאמור, אובדן הניטרליות שבמקומה באה פוליטיזציה גוברת... לנדוי אומר בלי כחל וסרק שבית המשפט השתלט על המדינה, והוא עשה זאת בהבל פיו, ומאחר שבית המשפט מדבר אך ורק בפסקי דין, מכנה בפועל השופט לנדוי אותם פסקי דין כהבל פיהם של השופטים. עוד מאשים הנשיא לנדוי את שיטתם של שמגר/ברק אשר בעיקר יושמה על-ידי אהרן ברק כשיטה הפוגעת בניטרליות של מערכת המשפט, ובווקום שנוצר מתגנבת הפוליטיזציה.
זה לא
אמיר אוחנה המתחנף לנתניהו, זה לא סמוטריץ' המשיחי, אלא משה לנדאו, מהאבות המייסדים של מערכת המשפט בישראל, והדברים לא נאמרו יום, אלא נאמרו כבר לפני 17 שנה.
האורות מנצנצים, ההתראות רועשות, ומערכת המשפט ישנה. דבריו של אמיר אוחנה אינם ראויים, שר בממשלה ובייחוד שר משפטים, לא אמור להרשות לעצו לתקוע שתי אצבעות בעיניים של מערכת המשפט, אך דבריו של משה לנדוי הרבה יותר נוקבים, הם נעדרים כל גוון פוליטי, והם גם הרבה יותר עתיקים.
ככל שמערכת המשפט לא תתעשת, דבריו של אוחנה יהפכו נבואה המגשימה עצמה. עוד כמה זמן תסבול החברה בישראל, את הבל פיהם של בכירי שופטינו, עוד כמה זמן תסבול החברה בישראל את אבדון הניטרליות והשתלטות הפוליטיזציה.
