לא הספקנו להתאושש ולעכל את האג'נדה המהממת של שרת החוץ שלנו הגברת צפורה לבני, אותה חשפה לעינינו בראיון מרתק לנחום ברנע במוסף השבת של ידיעות אחרונות. והנה כבר למחרת, זכינו במוסף יום הכיפורים של העיתון המתחרה, בראיון ארכני של בן כספית, שחשף בפנינו את האג'נדה של עמיתתה למפלגת העורקים קדימה, יו"ר הכנסת, הגברת דליה איציק.
נזכרתי בפסוק של הנביא ישעיהו "שמלה לך, קצין תהיה לנו" ומצאתי לראוי להתאימו לימינו: "אג'נדה לך, מנהיג תהיה לנו". בימים טרופים שכאלה, אחרי מלחמת לבנון, שוק האג'נדות פורח, "קונים בלבד". מחליפים אותן כמו גרביים משומשות (זוכרים את האג'נדה החברתית המוטלת שדודה במרתפי משרד הביטחון?) ומנסחים אג'נדות חמות ומהבילות, שנאפו בתנוריהם של הדוברים והיחצ"נים, הממומנים כמובן בכספי המיסים שלנו.
כבר בתחילת הראיון הוכיתי בתדהמה למקרא דבריה של הגברת איציק, קראתי את הדברים בשנית, כדי להיות בטוח שמא יצאו מפיו של ח"כ אפי איתם. וכך אמרה: "מלחמת לבנון טלטלה אותי... חשבתי שמה שמפריד בינינו לבינם זה הטריטוריה. אם נחזיר שטחים יהיה שלום. המשוואה הזאת נגמרה... הרי עזבנו את עזה לגמרי. איזו סיבה יש להם להמשיך לירות? ומלבנון יצאנו... מאיפה כל השנאה הזו?"
היא מגלגלת עיניים לשמים בצדקנות, כאילו לא שמעה מימיה את אזהרות הימין רואה השחורות "המשיחי והסהרורי". והיא מסכמת מבלי להסמיק: "במקום שטחים תמורת שלום קיבלנו מלחמה תמורת שטחים". כך היא אומרת ללא בושה, העריקה מהעבודה, שתמורת נזיד עדשים המירה את דתה לקדימה, שביצעה את ההינתקות וקידשה את ההתכנסות. והנה שוב, אותה הגברת עושה לעינינו סללום עוצר נשימה, פליק פלאק פוליטי מדהים, דליה איציק נותנת גט פיטורין פומבי למשוואה האווילית של "שטחים תמורת שלום".
נזכרתי בדבריו של משה דיין שאמר בזמנו: "רק חמור אינו משנה את דעתו". כך שמחלתי מיד ליו"ר הכנסת המתפכחת, שנפל לה האסימון, ובחשבון נפש נוקב של יום הכיפורים היתה לה הארה: לאסוננו במחיר דמים כבד של 165 חללי מלחמת לבנון השנייה, אומנם את המעשה הנואל אין להשיב - אלא יש ללמוד ממנו במהרה לקח לגבי העתיד.
כך שמח וטוב לב (כפי שנוהג לומר גדעון רייכר), המשכתי לקרוא את הראיון, והנה בום טראח הפתעה... מיד לאחר ההתפכחות הדרמטית והשלכת האג'נדה הישנה לפח האשפה של ההיסטוריה (אגב, מעשה שהיה ראוי לעשותו עוד לפני שנים רבות) חושפת בפנינו הגברת איציק את האג'נדה החדשה שלה, כתינוק פועה שהגיח זה עתה מרחם אמו, וכך הוא נשמע: "יש הזדמנות עכשיו לבריתות חדשות, תאר לעצמך ברית עם סוריה. איזה מנהיג מסוגל להרשות לעצמו לפספס הזדמנות כזו?" היא שואלת בתמימות את בן כספית, כשאני מדמה לעצמי שהיא פוערת גם את עיניה בתמיהה.
כך היא אומרת ללא היסוס, כשהיא יודעת שהמחיר תמורת אותה "ברית" הוא נסיגה מוחלטת מרמת הגולן. הרי רק לפני מספר משפטים היא אמרה כי "קיבלנו מלחמה תמורת השטחים". והיא מוסיפה גם אזהרה, שחלילה לנו לפספס הזדמנות שכזאת.
אכן "הזדמנות פז", לאחר שצה"ל איבד את כושר ההרתעה שלו, והתוצאה... נשיא סוריה באשר אסד למד מיד את הלקח שלו "מהניצחון בנקודות", לא השכיל להתאפק, ואיים מיד במלחמה - אם לא ניסוג מכל רמת הגולן. מה עוד, שאותו חובב ציון, בן בריתה העתידי של יו"ר כנסת ישראל, נותן בבירתו דמשק מחסה למרצח חאלד משעל, משרדי ארגוני הטרור הקיצוניים ביותר פועלים שם באין מפריע, מגייסים טרוריסטים, המתאמנים לרצוח יהודים במחנות אימונים ברחבי סוריה.
אכן צדק משה דיין, "רק החמור אינו משנה את דעתו". כך גם יו"ר הכנסת, שלא שינתה את דעתה, ובאותו מאמר בחכמתה כי רבה, סותרת בסיפא את שגילתה ברישא. ומה שמדהים, שמנהיגה משכמה ומעלה שכמותה, אינה מבינה "מהיכן השנאה הזאת?", כאילו היא חייזר שנחת היום במזרח התיכון המדמם.
