הניסיונות לקעקע את מסקנות ועדת וינוגרד, מכאן ומכאן, הולכים ומתגברים, במיוחד לאחר דבריו של חבר הוועדה לשעבר, פרופ' יחזקאל דרור. אם המערכת הפוליטית נמצאת על הקצה וכל הויכוח נסב סביב התבטאות זו או אחרת, זהו מעשה מכוער, אך לגיטימי. אם עיתונאים האמורים לשקף את דעת הציבור או לעצבה, משתמשים באמיתות לכאורה כדי להצדיק את תורתם הפוליטית, הרי שיש כאן מעילה האמון הציבור.
במאמר שפורסם בעיתון הארץ על-ידי העיתונאי ארי שביט [קץ לאתרוג, 07.02.2007] נקבע: "לתיאור ההיערכות וההתנהלות של משרד הביטחון, משרד החוץ ומליאת הממשלה לא נמצא מקום בדוח. מכיוון שכך אין מנוס מלקבוע, כי ועדת וינוגרד מעלה בתפקידה. הוועדה לבדיקת המערכה בלבנון כשלה בכשל חמור, המערער את אמינותה ומבטל את התוקף המוסרי של קביעותיה".
אין ספק שהדברים שלעיל חמורים ביותר, בהנחה שהם מדויקים. כל אשר היה צריך מר שביט לעשות הוא ללכת לדוח הביניים שהוא חלק בלתי נפרד מן הדוח הסופי ולקרוא את מה שהוועדה קבעה, לאמור: "אנחנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי, מיניסטריאלית ואישית, לליקויים בהחלטות שהתקבלו, ולליקויים בדרכי קבלתן... יתר על כן הוא לא דרש חלופות של ממש לשיקול דעתו, ולא גילה ספקנות ראויה לעמדות הצבא". האם הדברים הללו הם לא כתב אישום חמור כלפי ראש הממשלה או ממשלתו? איך ניתן לקבוע שהביקורת לא נמצאת בדוח של ועדת וינוגרד כאשר היא כה בהירה? התשובה היחידה היא שיתכן ומר שביט בחר, מדעת, להתעלם מן האמירות הכה חדות של הוועדה.
והנה מה קובעת הוועדה לגבי שר הביטחון, עמיר פרץ: "... שר הביטחון הוטל לתוך המערכה לאחר חודשיים בתפקיד וללא ניסיון מדיני-ביטחוני, או מיניסטריאלי. חוסר הידע שלו וחוסר ניסיונו גרמו לכך שהוא כשל במילוי מכלול תפקידיו". לפי מיטב הכרתי, שר הביטחון הוא חלק מן הממשלה ולא פקיד זוטר.
בדוח וינוגרד החלקי גם כתובים הדברים הבאים, מבלי כל צורך בזכוכית מגדלת: "... התנאי הזה לא מילא התפקיד החשוב שנועד לו: ליבון, דיון, הנחיה ובקרה של הממשלה כולה, על מגוון גישותיה, על היציאה לפעולה צבאית בעלת השלכות מרחיקות-לכת. אף אם פורמלית נתקיימו דרישות הסמכות, מהותית לא נתקיימו". כפי שמר שביט לבטח מבין, הדברים החמורים הללו נאמרו על מליאת הממשלה שבה השרים פחות מעורבים ב"הצגה" מאשר סטטיסטים בהצגה אמיתית. אי - לכך, לא ברור מעין מר שביט בודה את דבריו במאמרו!
דומה שמן הציטוטים שלעיל ניתן ללמוד שכל התזה של מר שביט אינה אלה תורה פוליטית שכבודו מבקש לקדמה. אך בין כוונות פוליטיות או שאיפות לשינויים הנראים למר שביט לבין העובדות שבוועדת וינוגרד אין, ואסור שיהיה קשר.
ועדת וינוגרד, בניגוד לדעתם של רבים, עשתה עבודה נאמנה במקבלות הקשות שהיו בפניה. היא הוציא דוח שאין חמור ממנו ואף ועדת חקירה לא התמודדה באופן כה מקיף כפי שהיא עשתה.
רבים וטובים, דוגמת מר שביט, ניסו בכל דרך אפשרית להשפיע על הוועדה, אך דרכם לא צלחה. הפרקליט הצבאי הראשי, בדרשו שכל אחד מן המוזהרים הפוטנציאליים יוכל להגן על עצמו, והחלטת בג"צ הצודקת לקבל את העתירה, אילצו את ועדת וינוגרד לפעול לפי התכתיבים החוקיים ולא להוציא מסקנות אישיות, אחרת הדוח שלה היה יכול להתפרסם בעוד כמה שנים טובות.
ועדת חקירה אינה יכולה לבוא במקום אמירות הציבור. אם הציבור יחליט שבגלל הדוח יש ללכת לבחירות, אכן יתקיימו בחירות. מסקנות של ועדת חקירה נועדו בדיוק למטרה הזו, היינו לשיפוטו של הציבור את מנהיגיו.
גם מר שביט שהוא עיתונאי בכיר ומבוקש לא יוכל לעוות את האמת או לכופפה לפי משאלות הלב שלו.
