הנה שלושה אירועים מעוררי עניין שנחשפנו אליהם בימים אלה:
האירוע הראשון - מדינת ישראל היא מדינה שמעודדת ומהללת את יוצריה שזכו בפרס גלובוס הזהב על סרט שיצרו, למרות שתוכן הסרט ממשיך בשטיפת המוח השקרית לפיה אנו אחראים לטבח שעשו הפלנגות בתושבי המחנות סברה ושתילה בלבנון.
לאור הזכייה, לבטח יתרבו הצופים שינהרו לצפות בסרט למרות חוסר האיזון שבו. ביקורת על ישראל היא טרנד מקובל בחו"ל ומתכון מבטיח להצלחה ואמפתיה. אין זו הפעם הראשונה. זכור לנו גם הסרט ה"כאילו" דוקומנטארי 'ג'נין, ג'נין', שנעשה ע"י מוחמד בכרי. הסרט התבסס, ללא נקיפות מצפון, בשכתוב העובדות במבצע חומת מגן שערכה ישראל בעיר ג'נין.
האירוע השני - מדינת ישראל היא מדינה שחברי כנסת נבחרים מהמיעוט הערבי נשבעים אמונים למדינת ישראל, וחלק מהם, ללא מצמוץ קל, גומלים למדינה על הגישה הסובלנית בקיום קשר רצוף עם מדינות אויב. לפי העיתונות, אחד מחברי הכנסת גם נחשד בהדרכה של אויבי ישראל לגבי מיקום מתקנים שראוי להפציצם ברקטות.
על-רקע זה כועסים חברי הכנסת הערביים על שעמיתים רבים שלהם בכנסת ישראל מצדדים בפסילה של רשימות ערביות לכנסת. הפסילה לבטח לא תעבור מבחן בג"צ, אולם היא תערים רובד נוסף במחסום ההולך וצומח בין הרוב למיעוט במדינה.
האירוע השלישי - פעולותיהם ההתקפיות של אויבי מדינת ישראל נגדה ברצועת עזה, זוכות להבנה ולאהדה אצל רוב חברי הכנסת הערביים, למרות שחלק מפעילותם מעיד על חוסר מחשבה משווע, כפי שהדבר מפורש בעיני היהודים במדינה. דוגמאות: הם מכוונים רקטות למתקן חברת החשמל ליד אשקלון המספק חשמל לרצועת עזה. הם חופרים מנהרה למסוף הדלק בכרם שלום, במטרה לפוצץ את המסוף שמטרתו היחידה היא לספק דלק וסולר לרצועת עזה. הם תוקפים את המעברים המוסדרים בגבולות הרצועה, ביודעם כי מעברים אלה מיועדים לאפשר לחלק מתושבי עזה לקבל עבודה ושירותים מהמדינה שהם כל כך שונאים, ישראל.
על אירועים אלו יש לי שלוש הערות:
הראשונה - אני שמח שאנו מאפשרים ליצור סרטים מהסוג של ואלס עם באשיר. זה מראה על סובלנות לדעה אחרת, גם כשהקשר בין תוכן היצירה לבין העובדות - רופף. קוראים לזה חופש אמנותי.
השנייה - אינני מתפלא או מצר על התנהגותם של חברי הכנסת הערביים. אני יודע שבסתר ליבם הם יודעים שאין סיכוי שהתנהגותם הייתה נסבלת או מתאפשרת להם בכל מדינה ערבית בעולמנו. אני שמח שאנו שונים מכל מדינה ערבית.
והשלישית - הפסקתי להביע תמיהה על ההיגיון שמדריך את הפעילות של החמאס. מעשיו דומים לעקיצתו האוטומטית של העקרב את הצפרדע המובילה אותו על גבה מעבר לנהר. העקרב (החמאס) אינו יכול להתגבר על טבעו לעקוץ ולהחריב כל דבר גם אם הוא מועיל לו.
כל אחד משלושת האירועים שהבאתי משכנע אותי פעם נוספת עד כמה אנו סובלניים, הוגנים ומתחשבים. שונה לחלוטין מעמדות נפוצות בעולם שמציגים אותנו כמדכאים ופוגעים בחלשים. תודה לערבים שנמצאים באזורנו כדי להמחיש לנו שוני זה.
