פלשתיניות

מזלם הרע של הפלשתינים הוא שהאויב שהם "בחרו" לעצמם סובל מחולשה נפשית קשה, הוא זקוק לחיזוקים, צריך להיות מוסרי בעיני עצמו, ולהיראות נחמד בעיני העולם. כך יוצא להם, לפלשתינים, שכל פעם שהאויב שלהם נאלץ/צריך/רוצה להרוג בהם, הוא משתדל לעשות את זה "בנחמדות/במוסריות/ברכות"... כך יוצא, שהוא אף פעם לא הורג אותם עד הסוף... לא "מספיק", לא "כמו שצריך", והתוצאה שמתקבלת היא בהתאם. "מזלם הטוב" של היהודים היה שאת האויבים שלהם, מעולם לא עניין צורך מוסרי ממשי ארוך טווח, ולא הפריע להם במיוחד איך ייראו בעיני העולם. המאמר הזה הוא על צדק מוחלט בעין יחסית ("עינו השלישית" של יאיר לפיד...). "אני פלשתיני" אני מאמין שבפלשתינה קם העם הפלשתיני אבל קצת באיחור. אם הוא היה מקשיב לשעון המעורר לא הייתה נכבה והסבא המת שלי - זה שאני קרוי על שמו - היה מספיק לראות את הסבתא רוקדת ריקוד בטן אחרון לאור מדורה באום ג'וני. אני פלשתיני! ערבית היא השפה בה אני מודה לאללה וגם מקלל ברמזור. הקוראן אינו מכיל את את ההיסטוריה שלי אלא את הגיאוגרפיה ואת החלומות שלי. אבותיי נולדו והולידו כאן, חיו כאן, סבלו, נהרגו, הרגו, התפללו ושרדו כאן. כאן על האדמה הקדושה הזאת. אני פלשתיני! בפעם הראשונה שראיתי את בני רעול פנים זורק אבן ובקבוק תבערה בכיתי. אני פלשתיני! אני יודע שזכותנו הטבעית על הארץ הזאת אינה בשום סימן שאלה, גם אם אין לנו אף-16. אני אומר בגלוי שהערבים שבוחרים לעזוב עושים זאת מחוסר ברירה. פלשתינה אולי לא הוקמה, אבל הייתה קיימת בליבי ובליבם. לכן אנחנו לא זקוקים להגיד לעולם שיקפוץ לנו. אני פלשתיני! נכון, יריתי, וניסיתי באמצעים שלי להרוג, לשדוד, לפוצץ, לזרוק אבנים, להפחיד ולהבריח מכאן את האויב הציוני, הם לא נבהלו, הם ירו עלי, פוצצו אותי, פשטו עלי בלילות ובימים, עצרו אותנו, דרכו עלינו, קרעו לנו את הצורה. אבל אנחנו כאן כי אנחנו תמיד היינו כאן. אני פלשתיני! אני חושב שכל אדם שגר כאן רשאי לפעול על-פי מצפונו ואמונתו. היום שולט כאן האויב, מדוע בשם אללה אני צריך לשרת בצבא שלו? לשלם מיסים מילא (כמה שפחות! מה, הדתיים לא משלמים כמה שפחות? היהודים בגולה לא שילמו כמה שפחות? כן, אני גולה בארצי!), להצביע בבחירות? כן כל עוד זה משרת את הצרכים שלי, כמו החרדים למשל... חוץ מזה, התרבות של המדינה הזאת זרה לרוחי. "כן, אני אשתף פעולה עם הרוע אם זה יביא לשחרורי, כן, אעמוד מהצד אם זה לא משרת את צרכי, כן, אני קורבן!" אללה ירחמני אני כאן המיעוט הדחוי!... אני פלשתיני. לא שכבתי על גבי בוותיקן, אני לא מתרגש מן הקפלה הסקסטינית ומכל העושר והפאר של הכופרים למיניהם. אני לא מתפעל משום דבר שאללה ברא או ממנהרות שמישהו בנה לפני אלפי שנים, לעומת זה, אני מתפעל ממנהרות שכורים היום אחיי הסובלים בהתמדה, בהקרבה ובעקשנות כדי להמשיך ולחיות בלי להכנע לאויב... אני לא אובייקטיבי ואין לי צורך להצטדק. אני פלשתיני! אני איש ההיום החי את היום, אבי חי את האתמול, ובני יחיה את המחר. כן, ככה אנחנו, מדורי דורות חיים את הכאן והעכשיו, כל אחד בתורו. בשושלת שלי יש את אברהים נביא מוסא מוחמד וסלאח עדין והכליף עומאר, ועוד. אני היום מיעוט נרדף, שהוא חלק מהעולם המוסלמי ענק, שצמח על-רקע העוולות הנוצריות ויכל להם, ושהשפיע על העולם יותר מכל דת אחרת. בלי לספר לעצמנו כל מיני סיפורי גאונות גאים... אני פלשתיני. לעיתים קרובות אני מסתכל סביבי ומתמלא בזעם! כי אני כמו מיליארד הודים, 1.3 מיליארד סינים, כמו כל יבשת אפריקה, כמו 250 מיליון אינדונזים, כמו העולם המוסלמי, חי בעוני, בעוד שכשני מיליון מוסלמים בלבד, עשרה מיליון יהודים, ובקושי שלוש מאות מיליון נוצרים, ומאה מיליון יפנים וקוראנים חיים להם בעושר ובבזבוז מנצל ומשווע. אני חי כמיעוט, נהנה ממקצת העושר, אבל כואב את הקיפוח והניצול! אני פלשתיני. נעשיתי כזה בעל כורחי, בזכות הציונות והציונים. בזכות התעקשותם על מדינה יהודית ציונית, אני מתחיל להרגיש כפלשתיני טבעי. אין לי צורך להוכיח כל יום מחדש, שאני פלשתיני אמיתי, הציונים מוכיחים לי זאת בכל הזדמנות, וככל הנראה ימשיכו להוכיח לי גם בשנים הבאות... אני פלשתיני. בכל פעם שמת קרבן חף מפשע, אני מרכין את ראשי מפני שמאז נעשיתי פלשתיני אני קורבן חף מפשע. אין לי כל רצון או כוונה לקבל עלי את הסטנדרטים המוסריים של אויביי, אני לא רוצה להיות דומה להם. אחיי הנדכים חיים על חרבם, אני איני חי על חרבי, אין לי! (עדיין לא) אני מעדיף (בינתיים) את האבן על החרב... אני פלשתיני. יש לי זכות אבות טבעית וגם את חובת הבנים הטבעית. האנשים שהקימו את המדינה הזאת, הקימו אותה בשביל עצמם ולהגשמת ערכיהם. לא בשבילי, לא למעני! את אחיי גירשו וגזלו את אדמתם! על הדרך איפשרו לי להסתפח למדינה על תנאי, אם אהיה נחמד! קיבעו אותי כמיעוט בתוך ארצי הטבעית, הפכו אותי גולה במולדתי! רוצים שאעדיף אותם ואעדיף נאמנות למדינתם, הזמנית, כך אני מקווה ומאמין, על פני נאמנותי לאומתי ולדתי הנצחיות. אני לא צריך, לא ארץ טובה יותר, לא אנושית ומוסריות יותר, ולכן אני בטח לא מוכן למות למען זה! אני בסך-הכל צריך ארץ שאפשר, נוח ונעים יהיה לי לחיות בה... אינשאללה. על-רקע הלאומנות הגואה במקומותינו, לקחתי על עצמי להיות לרגע יאיר לפיד - פלשתיני גאה, ולו רק לצורכי האיזון הקדוש.