כולם מכירים בוודאי את הסיפור על הפסיכולוג שהיה איתן בדעתו כי לעולם אין להרים יד על ילד, עד שיום אחד מרוב תסכול סטר לילדו שלו הסורר. בעניין שחרור חטופים מחזיק האו"ם בשתי גישות סותרות – האחת להלכה, והאחרת למעשה – כשאנשיו שלו נחטפים.
וויין לונג (Wayne Long), קולונל (אל"מ) לשעבר בצבא ארה"ב, שירת כקצין הביטחון הראשי של האו"ם בסומליה בשנים 1993 2003. ב-18 באפריל 2009 הוא
הסביר בניו-יורק טיימס איך טיפלו בשחרור חטופים שם.
במהלך עשר שנות שירותו ניהל לונג, יחד עם צוותו, יותר מתריסר משאים ומתנים מוצלחים לשחרור חטופים. לעתים היו החטופים עובדי האו"ם, אך גם כשהחטופים לא היו כאלה, ביקשו השגרירויות של המדינות הנוגעות בדבר מצוותו לטפל בשחרור מטעמן.
בפעם הראשונה שאירע מקרה כזה, לאחר דיון ארוך ונרגש, שכנע צוות הביטחון של או"ם את משלחת האו"ם של המדינה הנוגעת בדבר, כי הדרך היעילה ביותר להשגת שחרורם של החטופים תהיה שימוש בסיוע ההומניטרי כמנוף. האסטרטגיה הייתה פשוטה: מאותו שבט או מחוז סומלי שבו הוחזקו החטופים נמנע סיוע של האו"ם עד לשחרורם של החטופים. כל המקרים שבהם ננקטה שיטה זו הסתיימו בשחרור, ללא פגיעה בחטופים או תשלום כופר.
כך למשל, ב-1995 עצרו סוכנויות האו"ם לסיוע הומניטרי את אספקת המים למוגדישו הבירה עד שהחטוף, שעבד בארגון סיוע אחר, שוחרר. ביום הראשון לסגירת המים, כך הוא מספר, הנשים שאספו את המים בנקודות החלוקה הציבוריות צעקו על החוטפים; ביום השני הן רגמו אותם באבנים; ביום השלישי הן ירו עליהם, וביום הרביעי החטוף שוחרר.
במקרה אחר, בשנת 2000, נחטפו שני ימאים צרפתים יחד עם היאכטה שלהם, כאשר הפליגו מג'יבוטי לזנזיבר. שגרירות צרפת בניירובי ביקשה סיוע מצוות הביטחון של האו"ם, וקולונל לונג ניהל את המשא-ומתן פנים אל פנים עם החוטפים בנמל נידח בשם בוססו (Bossaso). לאחר שהוכיחו החוטפים כי החטופים חיים, הם דרשו מיליון דולר כדמי כופר. על דרישה זו השיב קולונל לונג, כי האו"ם יעצור את כל פעולות הסיוע באזור – חינוך, חקלאות, חיסונים ומפעלי מים – ואלה יחודשו רק עם שחרור החטופים. גישה זו הביאה למחלוקת בין החוטפים לבין בני שבטם – שבט הדארוד. זקני השבט לחצו על החוטפים לשחרר את החטופים, וכעבור שבועות מספר הוחזרו הצרפתים בתמורה לחידוש הסיוע. בתום המו"מ היאכטה אומנם לא שוחררה, אך הימאים שוחררו.
הלקח ממקרים אלה למקרה של גלעד שליט – ברור. חבל שביום החטיפה לא ניתקה ישראל את החשמל לעזה באחת. עתה יש לצמצם את האספקות למיניהן לעזה, ואם בית המשפט העליון לא יסרב לאשר מהלכים כאלה, יש לצטט בפניו את התקדים של האו"ם עצמו. הבה נפעל על-פי מעשיו של ארגון האומות המאוחדות, לא על-פי דיבוריו.