כשבסתיו 1979 התחילו באירן המהומות שסללו את הדרך להשתלטות חומייני על המדינה, היה נשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר, עסוק בדבר שהיה חשוב יותר עבורו: שבירת כוח עמידתו של מנחם בגין מול דרישותיו הלא-מתפשרות של סאדאת בשיחות קמפ דייוויד. חברי הצוות של בגין באותן השיחות הביעו, בכתבי הזיכרונות שלהם, השתוממות על התרכזותו של קרטר בטיפול בבגין, תוך התעלמות מצילומי המהומות באירן, שריצדו על מסכי הטלוויזיה והמחישו את הסכנה לנפילת משטר השאח הפרסי, אותו הוא הגדיר לא מזמן כ-"עמוד של יציבות במזרח התיכון" - יציבות שהייתה חשובה מאוד לאמריקה. הם לא העלו על דעתם שברוב צביעותו ישגר אותו קרטר, תוך זמן קצר, שליח מטעמו אל ראשי הצבא האירני - להזהיר אותם משימוש בכוח נגד ניסיון ההשתלטות האיסלאמיסטית. וכך, אחרי נטרול הצבא, הבינו תומכי השאח שגורלם נחרץ, התחילו לברוח מארצם, ובעקבותיהם ברח גם השאח עם משפחתו, בינואר 1979. כך נפלה מדינה חשובה זו כפרי בשל לידי דיקטטורה אכזרית של חומייני והאייתוללות שלו. אלה לא ביקשו מקרטר אישור למשטר הדיכוי שהפעילו וגם נתנו לו שעור בכללי הדיפלומטיה האיסלאמיסטית - כשהתנפלו על שגרירות אמריקה בטהרן, הכניסו את כל הסגל לבית הסוהר, והחזיקו בו ללא משפט, למעלה משנה, עד לסיום כהונתו של קרטר.
כך תרם המטיף הצבוע ל"זכויות אדם" - להקמת הדיקטטורה המסכנת כיום את שלום העולם, לא פחות מזו של היטלר במאה הקודמת.
מנהיגי העולם החופשי לא מבינים עד היום שהאימפריאליזם האיסלאמי לא מכיר בכללים של חברה דמוקרטית, אלא רק בכללי הכוח. הוא מוכן לשחק בדמוקרטיה עד שזו תעניק לו את הכוח לשלוט ללא מיצרים. ואז - יחסל כל ניסיון להחליף את שלטונו, כשהתירוץ החביב עליו הוא - "להגן על העם מאויב נוראי". האסלאמו-נאצים של היום לא נפלו רחוק מקודמיהם בגרמניה במהדורה הנוצרית, ובחרו באותו אויב - העם היהודי. כשהנשיא אובמה, במקום לתפקד כמנהיג העולם החופשי, מצטייר יותר ויותר כסוכן-נוסע של האימפריאליזם האיסלאמי - קולט העולם את המסר, כפי שתומכי השאח קלטו אותו לפני 30 שנה: אין טעם להתנגד להשתלטות האיסלאם. וכך, כשהצבא הטורקי, שנקבע בחוקה כמגן המדינה מפני איסלאמיזציה, רואה נשיא אמריקני המתחנף לאיסלאם, ושומע את כסילי האיחוד האירופי מבקרים את מעמד הצבא כחוסם את החזרת טורקיה לרודנות חשוכה, מתערער הסכר האחרון נגד השתלטות תרבות האספסוף האיסלאמי על ארצם. וכך, ללא ערעור מבפנים, מתחבר ראש ממשלת טורקיה לציר הרשע של סוריה ואירן ומעמיד לרשותם פוטנציאל צבאי שטופח במשך שנים בידי אמריקה. אז מי יעיז כעת לצאת נגד ציר הרשע המחוזק, שאמריקה הכריזה עליו מלחמה לפני שנים ספורות? ומי מעיז כעת לבקר את הממסד הביטחוני האמריקני שממשיך לצייד בטכנולוגיה מתקדמת את לבנון, שמדיניותה מוכתבת על-ידי החיזבאללה? וזהו אותו ארגון שהופעת הבכורה שלו התחילה מטבח 241 חיילי מרינס שהוצבו בבירות כדי להגן על לבנון מצה"ל. מי החליט על סלחנות כזו כלפי רוצחי אמריקנים, שבמקום עונש מציידים אותם בהדרכה וציוד מתוחכם שיגביר את כוחם הרצחני?
הגיע הזמן שמנהיגות אמריקנית אחראית תחקור ברצינות מה מניע את הממסד הביטחוני שלהם להשקיע בהדרכה וציוד של אויבים מושבעים כמו חיזבאללה (באמצעות צבא הבובות של לבנון) והחמס (באמצעות רשות הצביעות הפלשתינית). 