ככה ייעשה לגיבור מלחמה בישראל?

במלחמת לבנון האחרונה גילינו סיפור גבורה ייחודי, סיפור גבורה שאני, בתור צעירה במדינת ישראל, טרם שמעתי סיפור כדוגמתו. סרן רועי קליין ז"ל, סמג"ד גדוד 51 של גולני, בן 31 מעלי, אב לשני ילדים קטנים, בוגר המכינה הישיבתית הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי, קפץ על רימון תוך זעקת "שמע ישראל" על-מנת להציל את חייליו. כעת, ביתו של קליין ז"ל עומד להיהרס לאחר החלטת בג"צ. ואני שואלת: האם ככה ייעשה לגיבור מלחמה בישראל? בעידן שבו אלפי בני נוער משתמטים משירות צבאי, שבו תרומה למדינה והקרבה עצמית הן מושגים זרים לבני הנוער - לוקחים משפחה שהקריבה את היקר לה מכל ומפנים אותה מביתה. במקום להאדיר את סיפור הגבורה הזה, להוקיר תודה למשפחה המדהימה הזאת - מדינת ישראל, לא פחות ולא יותר, מפנה אותה מביתה. כיצד יעלה דבר שכזה על הדעת? הציונות הדתית שלחה את מרב בניה לצה"ל, מיטב בניה משרתים ביחידות קרביות. הם חונכו על ערכי ההקרבה והתרומה למדינה למרות ההכפשות החוזרות ונשנות על אותה אוכלוסיה, אם בכלי התקשורת ואם בתוכניות סאטירה שונות. האם זוהי התודה שמגיעה להם? האם איננו רוצים להמשיך ולגדל דור עתיד של לוחמים חדורי אמונה ומוטיבציה לשרת בצה"ל? על מדינת ישראל למנוע מקרים כאלו שבהם בן-אדם מקריב את עצמו למען המדינה על-פי ערכי הציונות, ומצד שני נוהגים בו ההפך מערכים אלו. עלינו למנוע זאת על-מנת שילדינו לא יימנעו מגיוס לצבא, אלא נהפוך הוא - שיהיו חדורי להט ומוטיבציה לשרת ולהגן על מדינתם בגאווה. מקרים כדוגמת הריסת ביתו של רועי קליין ז"ל ייצרו בעתיד בדיוק את המצב ההפוך. אני יודעת שאני את ילדיי אחנך לאור סיפור הגבורה של רועי קליין ז"ל והערכים הנובעים ממנו. אני מקווה שאוכל לספר להם גם שמדינת ישראל ידעה להעריך את הקרבתו של האיש הגיבור הזה ולעשות חסד עם משפחתו.