יותר מתמיד קורם אצלנו עור וגידים חזונו הפסימי של הנביא ישעיהו, "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו", בדמותם של מחבלים-מבית, המבקשים לחתור תחת אושיות קיומה של הארץ הזאת.
הם צצים מימין ומשמאל, כמו יבלית ואש בשדה-קוצים, המבקשת לכלות בה כל חלקה טובה: נטורי-קרתא, אודי אדיב ומרדכי ואנונו; נוער-כהנא-חי ונוער הגבעות; טלי פחימה, אנשי מצפן, חסידי בצלם, והמכסה עדיין איננה מלאה.
בסיסמאותיהם הנבובות הם רואים עצמם כמצילי-עולם, שרק בזכותם תשקוט הארץ הזאת ארבעים שנה, בעוד שמעשיהם מובילים בדיוק להפך הגמור.
על-אף היותם ספיחים וקטנים, הם מיטיבים להרעיש עולמות, לקצור כותרות ולהצטייר כאילו רק על-פיהם ישק דבר.
גורל חדש
כמו סרטן גרורתי הם פוגעים בתאים הבריאים של הגוף ומתפשטים בו, אבל משום מה בוחר הרופא לטפל בהם בכפפות של משי: במקום לעקור אותם מן השורש הוא רק מכבה שריפות ואז הם שבים לצוץ מחדש.
מי שאינו מכיר בקיומה של ישראל, כמו נטורי-קרתא למשל, אל יהי מקומו עימה; מי שמרגל ובוגד בה, כמו אודי אדיב ומרדכי ואנונו, מן הדין שייבעט ממנה החוצה; מי שמבקש לשים רגל לחייליה, כמו נוער הגבעות, טלי פחימה, ענת קם וחבורת בצלם, שיחפש לו מקום אחר להתגורר בו; ומי שמוציא דיבתה רעה, כמו אנשי מצפן, שפשוט יילך לו לכל הרוחות.
כמו
יאסר ערפאת ומועמר קדאפי, בהשראתו האדיבה של הפילנטרופ
אחמדינג'אד, יסכימו מן הסתם גם ארגוני-טרור מוסלמיים, דוגמת אל-קאעידה, הג'יהאד האיסלאמי והחיזבאללה, לקלוט בארצותיהם, בזרועות פתוחות, כל מי שייאות לנטוש את הארץ שלנו ולא לשוב עוד אליה לעולם. רק למען השם והכבוד העצמי, שלא יבוא, חלילה, במענות על מה שצפוי לו.
