"זו הגדה" - מיומנו של חכם 'הארץ'

העיתונאי דורון רוזנבלום פרסם באתר 'הארץ' את "אם תרצו או זו ארצנו: מיומנו של פטריוט". להלן תגובתי המקבילה ליומנו זה: יום ראשון קמתי, שטפתי פנים, התפללתי שאובמה יביא לנו בראש, נכנסתי לבלוג, קיללתי את המתנחלים הארורים, ספרתי עוד חודש עד לתום ההקפאה שלא הייתה ולא נבראה, שתיתי קפה, טילפנתי ל"גדה השמאלית" לברר מתי יוצאים, לקחתי קרטון-ביצוע ואקדח סיכות להדביק את הכרזות. עכשיו נראה אותם עוצרים אותנו בשייח' ג'ראח, אבות ואימהות שכולים שכל רצונם הוא לעצור את ההרג הנפסד של ילדי וניני השוטרים המזוינים האלה של המשטר הפשיסטי-גזעני תוצרת יהודונים ממחנות ההשמדה שכל מה שלמדו שם הם עושים לפלשתינים האומללים. נבלות. זה מה שיש לי להגיד... יום שני עוד בוקר לח בשנת תרל"ח. מבחינתנו - הפטריוטים האמיתיים - זהו תמיד בוקר לח בשנת תרל"ח, ויגידו כל הזמבישים והכצל"ים מה שיגידו לגבי התאריך העברי. אנו - בניגוד למתנחלים הארורים - יודעים שכל תהליך ההתיישבות בארץ ישראל נגמר מזמן; שיש משמעות למדינה-לא רק ככלי לשימושנו הרב-פעמי, או כמכשיר אד-הוק להגנתה ולתקצובה של קהילה יהודית בארץ ישראל, המהווה ראש גשר לקראת חיים נורמליים; שבעזרת השם - אחרי שיתפוצצו לחתיכות ולכל עבר כל אלה המתקראים לשווא "יהודים", המהווים סכין בגב האומה - ילכו מפה כל הוולרשטיינים והקצוברים ה"ניו-פטריוטים" הנבזיים הקוראים לעצמם לשוא "ציונים": או אז יבואו יהודי הג'יי סטריט והג'יי קול שיעזרו לנו לטהר את אדמות העם הפלשתיני ולהילחם עימם כתף אל כתף במתנחלים, בנוער הגבעות, בחארות הימניים, או בליברמן וחבר מרעיו, כפי שיתבקש. אפרופו חארות הימין: קיבלתי טלפון מהאיש שלנו בקרן לישראל חדשה, שהדליף לנו על כוונת כוחות האנרכיסטים לארגן את מצעד הגאווה המרכזי בעיר החושך נתיבות ביום ההילולה הפגאני שלהם. ביקשתי מאותו שטינקרמן שישלח לי פקס או דיסק און-קי, עם תוכניות הפריצה המדויקות עבור כת האנרכיסטים מגרמניה ושבדיה שיעזבו ליום אחד את בילעין ואת נעלין. בכל זאת, יש עדיפות. בינתיים התקבל מפרופסור שטרנהל אישור להקים עוד גוף, הפעם בסעודיה, שייקרא "קרן חוסיין-ברק" על-שם המלאך שיגאל אותנו מכל רע שקשור בדומן היהודי שצחנתו נושבת מן ההתנחלויות המוקצות מחמת מיאוס, עם תחילת שנתו השנייה בבית הלבן. העברנו את המידע הזה לגדעון לוי, האדמו"רים הגאונים עוז, בולי, גרוסמן ושלֵו, בחזקת ההולכים לפני המחנה או עמודי הענן, לפי העונה. אתמול בלילה, כשחזרנו מהאפטר-פארטי של "עדאללה" - המסיבה שבה נתנו-בראש כדי לתת גב לנסראללה, עברנו ליד ג'יפ של הרשות ומילאנו אותו באבנים - כהכנה למחר. יום שלישי יום סוער וגדוש פעילות: בבוקר לקחנו את הפמפלטים והמגה-פונים ויצאנו לעזור ל"בצלם" לגרש קבוצת נערים הזויים עם כיפות נָ-נָחְ-נָחְמָ- שהתעקשה לסחוב מקרר ישן לצורכי מגורים או מה, דבר בלתי מורשה בעליל. אחרי שזרקנו להם מעל לראש כמה אבנים - כלומר מעל לראש של החיילים - הם הרימו את התחת והזדרזו יותר בהקמת המאחז. ואני שואל איפה צה"ל שהכרנו - עם היוזמה, התעוזה, הנחישות, האומץ של יחידה 101 ושל שרון ימ"ש שהביא על ראשינו את כל הצרה הזאת. מישהו צריך לנער את הגוף העלוב הזה, כדי שיקום ויפעל בלי שום התחשבות נגד הבוגדים הנקלים המעיזים להפר צווים של בג"צ, "בצלם" והוראות 'הארץ'. לעימות עם כוחות הביטחון בשייח' ג'ראח הגענו די מוכנים, מבחינה מודיעינית. הסתערנו עליהם כאשר הם ניסו לחלל את החמ"ל הפלשתיני של ההפגנה. הקלגסים הללו לא רק שלא ברחו, אלא נופפו לעברנו באגרופים לאחר שזרקנו עליהם אבנים, קראנו להם נאצים, מדינת-משטרה ושברנו לפקח שלהם את האף. אני נפלתי על שיח קוצני, אבל הם - כגרועים בקלגסים - השאירו אותי לדמם. לא היה אכפת להם ממני, כשם שלא אכפת להם מגלעד שליט, מאילן רמון ומפולארד או מעשרות אלפי פלשתינים שנמקים בכלא על שטויות כמו פיגועים-שמיגועים. ואני שואל, איפה הביטחון המוסרי שהכרנו - עם הערכים האנושיים ואי-השארת פצוע בשטח. מישהו צריך לנער את הגוף הברוטאלי הזה, ובעניין הזה אין אפילו טעם לפנות לבג"צ. יום רביעי לשפשף את העיניים ולא להאמין עד לאן מסוגלים להגיע הבוגדים האלה. הם יעני גילו את פרצופם האמיתי של התקשורת, הסמול ושאר ה"שטינקרים". מתברר שחיילת סמולנית ששירתה בפיקוד המרכז הדליפה מידע ומסמכים לעיתון, ודיווחה על פשעי מלחמה שנעשו בפיקוד. במקום להעניק לה פרס להשתין על איזו משואה בערב יום העצמאות, הם מתגוללים. עד היכן טפשו וטומטמו, נאטמו וטחו אוזניהם משמוע ועיניהם מראות? למותר לציין שאני וחברי לא יודעים את נפשנו מרוב זעם: מה, אסור כבר לפגוע ככה בכבודו של צבא פשיסטי? למה מי הוא? מה, הוא קודש-הקודשים של כולנו? לצאת ככה נגד הפקרות הביטוי שהוא יקר ללבנו במיוחד? מה, לא להדליף את סודותיו הנפשעים? עד לאיזה שפל הגיע הגיס החמישי הזה? איפה הבוז לחוק? מיהרתי למחשב ותיקתקתי כל היום: קראתי להסיר את הכפפות ולנהוג ביד ברזל בכל אותם גופים, ארגונים, קרנות ועמותות חוץ-ממלכתיים, היושבים על אדמה פלשתינית גזולה, שעושים מה שמתחשק להם במטרה לחתור תחת סמכות המדינה ולטרפד את מדיניותה. יושבים להם אנשים, על אדמה לא שלהם, וּמחליטים מה טוב למדינה ומה הערכים החשובים ביותר שלה: לוקחים כסף מתרומות בחוצלארץ ונתמכים על-ידי כל מיני מוסדות מפוקפקים כמו אוניברסיטאות, ויותר גרוע - מהממשלה שלנו! שזה כסף שלי ושלך, ובכסף המלוכלך הזה הם נעזרים כדי לקדם את האג'נדה שלהם בנוגע למדיניות בשטחים הכבושים. עד מתי פועלי אָוֶן יעלוזו? רצינו לארגן הפגנה ולפרסם מודעות ענקיות אבל נתקלנו בבעיית תקציב. אורי אבנרי אמר שהוא ינסה לדבר עם הנס פורד - בן-נינו של הנרי האנטישמי, מיליארדר הקזינו והפורנו מאטלנטיק סיטי, שעוזר לנו במכירת אדמות קק"ל לחיזבאללה - אולי הוא יעזור במימון המודעה. יום חמישי האיש שלנו במרכז מוסאווה, עלי שטינקרמן, הדליף לנו שבמטה ז'נבה הרימו כוס לחיים על עצם הפרצה הביטחונית, ההלשנות וההדלפות. לכן יצאנו מעודדים אחרי הצהריים לגבות "תג מחיר" כלשונם על פרשת ענת קם והקרן לישראל. עשינו קצת סמטוחה בכמה מאחזים בלתי מורשים ביקרנו נכבדים בכפרים ערביים וחילקנו להם מצלמות וידאו דיגיטליות כפרס על עמידתם הגאה מול ניסיונות הימין הסהרורי להשחיר את תדמיתה של המדינה שלנו היפה והטובה. יום שלם תיקתקתי קללות ונאצות נגדם. כי מה הכי מרגיז? שהבוגדים המסריחים הבני מוות, הכלבים המטונפים הארורים האלה, מונעים על-ידי שנאה; הנבלות האלה לא יודעים אהבת ישראל מהי. עם הכיפות והפאות המזוינות שלהם. יום שישי קמתי, התפללתי לאסון כלשהו, שמעתי ברדיו שיר חדש, מלא שנאת ישראל, שכנראה יהפוך להמנון שלהם: "יא אחי הבוגד, מרוב אהבה סכין עוד אתקע פה / אז למה אתה בא לי ממקום של קאפו?" נשאר עוד קצת... אבל אין לי כוח...