לאחרונה נפוצה בעיתונות ידיעה שהנשיאים לשעבר של ארצות הברית, ג'ימי קרטר ו
ביל קלינטון, עומדים להגיע לעזה במשימת תיווך לשחרור גלעד שליט.
כל מי שקצת מצוי בהוויה האמריקנית יודע אל נכון, שקודם ששני הנשיאים הללו יירתמו למשימה משותפת כלשהי, יש למצוא אדם מתאים שיתווך בין שניהם.
כי מן המפורסמות היא שקלינטון וקרטר מסוכסכים ביניהם מזה שלושים שנה, והסכסוך הזה רק צובר תאוצה עם השנים.
מי שצפה בטקס ההשבעה של אובמה לא יכול היה שלא להבחין בהתעלמות ההדדית המופגנת שבין קלינטון וקרטר. כל הנשיאים לשעבר שהשתתפו בטקס החליפו לחיצות ידיים חמות אלה עם אלה - דבר שאך הבליט את ההתעלמות ההדדית שבין קלינטון וקרטר.
וכאמור, חתול שחור עבר בין השניים כבר לפני שלושים שנה. היה זה בימים שקלינטון נחל הפסד צורב במרוץ למשרת מושל ארקנסו. קלינטון האשים אז את קרטר, שהיה אז נשיא ארה"ב בשלהי כהונתו, בכך שהוא, קרטר, ביצע מהלכים שונים בארקנסו - מהלכים שלטענת קלינטון תרמו להפסדו בבחירות.
שנים מאוחר יותר, כשקלינטון עצמו היה נשיא והסתבך כזכור בפרשת מוניקה לוינסקי, לא החמיץ קרטר הזדמנות להתנפל עליו ולגנותו בשל אותה פרשה.
כעבור כמה שנים נוספות פרסם קרטר ספר בעניין הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ובו האשים את קלינטון על דרך התנהלותו בוועידת קמפ דייוויד. קרטר טען בספרו שקלינטון היה חד-צדדי לטובת ישראל ונהג שלא כראוי בכך שהאשים רק את
יאסר ערפאת בפיצוץ הוועידה. קלינטון מצידו לא נשאר חייב, והתפלמס בחריפות עם ההאשמות הללו.
עינינו הרואות: נחל איתן של דם רע זורם במשך שנים בין שני הנשיאים הללו, וקשה להאמין ששליחות כלשהי - קדושה ככל שתהיה - תוכל לחבר ביניהם.
