ערבי מזרע ישראל

"אלהים הוא שהפר את הברית"...

"ההשוואה הנואלת של החזון-איש"...

"דיבור יהיר וריק כזה השופע ממעין בורות חוגגת"...

"לא היה לנו אף דור שיצירתו מגיעה לקרסולי היצירה שהפיקה הציונות החופשית (החילונית) כאן"...

"נציג היושן היהודי משמיע את ההבל הזה"...

"מהו כבוד הרב לעומת כבוד המורה"... הציטוטים הללו, מתוך מסה אותה כתב צבי י' כסה - "היהדות הישראלית", מתפרקים קורה אחר קורה מתחת לרגליו וכל עמלו מתמוטט לשווא. רוב העם היהודי בישראל ידחה בשאט-נפש את הטקסט המרתק הזה, אך ורק משום העובדה שהכותב לא עמד בפיתוי ותמך דבריו ברכילות מרושעת. יש לך מה להגיד? מה איכפת לך להרגיע את לשונך? הרי אם מבקש אתה לעשות נפשות לתיאוריה שלך - מניִן יבואו אותן נפשות? מהמחנה שלך, שממילא אופף אותך? או שמא אתה מבקש לשכנע את המתנגדים לך - אז מה אתה מנבל את הפה? מדוע לכתוב משפטים שיגרמו לקהל כה רב לא לקרוא בכלל את התֵּזה, שהיא מעניינת וחשובה. אני רחוק מלהסכים עם הגישה התמימה של הכותב, אבל יש קביעות שאני מסכים להן בכל ליבי. כמו ההלכה היהודית שנעצרה לה אי-שם עם חתימת התלמודים, ומאז, אינה הולכת יותר לשום מקום. ההלכה שעניינה היה להלוך יחד עם המציאות המשתנה, היוצרת 'הלוך-רוח' תואם כדבר בעיתו - נעקרה מרוחה. הדברים הגיעו לידי אבסורד בלתי נסבל שאסור אפילו לנסוע לים בשבת. שכל אזרח בישראל השותה מים מינרלים משלם בעבור כשרותם היהודית. ולא דיברנו עוד על תרומתם הנאצלת של החרדים לתפארת מדינת-ישראל. אבל יש דברים שאני רואה אותם אחרת לגמרי מן האמור במאמר החשוב הזה, למשל, ראייתו של מר כסה את מלחמת המגן מול מלחמת הכיבוש. "אין אידיאה שאדם צריך להקריב את חייו למענה. אין אנשים למען אידיאות, יש רק אידיאות ראויות למען בני אדם. ולכאלה אדם לא מקריב אלא מקדיש את חייו. ויבוא קידוש השם ולא קורבן השם. על אידיאה שבחרת צריך להגן. וכאן ההבדל בין מלחמת מגן למלחמת כיבוש. במלחמת מגן אדם מגן על זכותו להקדיש את חייו לאידיאה, לתרבות, לאמונה, לעם. במלחמת כיבוש הוא מקריב חיים כדי לבטל את זכותם של אחרים לקיים את תרבותם ואת זהותם" (מתוך המסה). אני מניח הנחה מבוססת על הרושם שהמסה הזאת מותירה - הכותב רואה במלחמה על האדמה הזאת 'מלחמת כיבוש'. למדינת-ישראל היה ויש כנראה יעד אחד ויחיד ב"מלחמות הכיבוש" שלה - "כדי לבטל את זכותם של אחרים לקיים את תרבותם ואת זהותם?" - זה עולה בהכרח מן הכתוב. גם ההגדרה של 'מלחמת מגן' לוקה. לטעמי, ב'מלחמת מגן' נלחמים על החיים. רק לאחר שמבטיחים את הקיום, אפשר להקדיש חלק קטן מהחיים למטרות נשגבות. הקיום עצמו אינו מספיק לאדם, הוא צריך קורה מעל ראשו, אוכל לאכול, בגד ללבוש ורק אחרי אלה הוא צריך תנאים לצרוך אידיאות. ומה תאמר אם אשלול את שתי האפשרויות? אין כאן לא מלחמת מגן ולא מלחמת כיבוש! יש כאן מלחמת טמטום! חלק גדול מהאוכלוסיה הקרויה "פלשתינית", מוצאה יהודי. היסטוריונים, אנתרופולוגים וגנטיקאים מתווכחים על שיעור מספרם, אבל אין ויכוח על מקורם היהודי המוכח יום-יום יותר ויותר של חלק כלשהו מהפלשתינים. צאצאי היהודים הללו שהתנצרו והתאסלמו בצוק העתים מבקשים, ממש מתחננים לישועה והיא לא תבוא מהרשות הפלשתינית. הם יודעים את זה טוב מאוד בעצמם. השאלה היא האם עם-ישראל פתוח להכיל בקרבו מוסלמים ונוצרים מזרע-ישראל מבלי שימירו את דתם? אנשים המוכנים לקבל על עצמם את הלאום הישראלי גם אם רובו של הלאום הזה יהודי. הפיסיקאי צבי מִסִינָי המקדיש לנושא זה את הונו ועיתותיו אומר: "אי-אפשר לפתור בעיה לא קיימת!" - אין שום סיבה שנילחם בבני עמנו. אין לזה תכלית. מובן שמנהיגי הפלשתינים המושחתים יטילו את חיתתם על אלה שירצו להסתפח ללאום הישראלי. זה יבטל את "המדינה הפלשתינית" מכל וכל ויעצור את זרם המיליונים לכיסיהם של השליטים ובני חסותם. מדינת ישראל צריכה לספק לפלשתינים החפצים בכך, הגנה כאזרחים לכל דבר. זה אנחנו שיצאנו לגלות, הפלשתינים ממוצא יהודי האלה שמרו על הארץ בעבורם ובעבורנו. מה יש כאן להילחם עימם? יש להילחם במחרחרי המלחמה המטומטמת והמיותרת לחלוטין בינינו לבינינו בחלק זה של העולם. חלוקת הארץ אינה אפשרית משום שרוב מוחלט של היושבים בה, הם בני עם אחד. צריך לתבוע מן המדינה ללכת בכיוון הזה ולטפל בפערים החברתיים כולם. זו מלחמת הקודש שלנו.