דרוש לנו היום אהרון ולא עובדיה (א')

השפה היא אולי הדבר המקסים ביותר והמורכב ביותר שיצרה החברה האנושית. כל מילה בשפה ספוגה מטען של רגשות, זיכרונות, מאוויים, כאב ושמחה, כך שהמילים הן מוזיאון לחוויה הלאומית ולחוויה התרבותית. מתוך כבוד רב שיש לי למילים העושות דרכן למוזיאון החוויות הלאומיות והתרבותיות שלנו, אני נותן מעמד בכורה למילים שברר לנו אהרון הכהן. אהרון הכהן לא היה רק אוהב שלום בצורתו הפאסיבית, אלא רודף שלום בצורתו האקטיבית - הוא למעשה מיישם את צירוף המילים הנפלא מספר תהלים: "בַּקֵּש שָׁלוֹם וְרַדְפֵהוּ". במציאות חיים בה למעלה ממאה שנה חיינו נעים במעגלי דמים, אני מעניק מעמד של כבוד במוזיאון השפה למילים הרודפות אחרי השלום, וכך אני מתייחס למילים העבריות המרכיבות את כותרת העיתון שהגיע זה עתה לביתי: "נתניהו - אני מוכן להגיע לפשרה היסטורית". ובכותרת משנה אני קורא את ההצהרה של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לכתובתו של אבו מאזן, יושב-ראש הרשות הפלשתינית: "תפקידנו ההיסטורי לסיים את הסכסוך". אלו הן מילים מבית מדרשו של אהרון הכהן. זו דוגמה שאפשר להשחיז מילים, שלא תהיינה במתקפה על תרבות אחרת או על דת אחרת, וזאת בימים שדם של אזרחים שלא חטאו נשפך בבית חגי. כן גם מעברו השני של המתרס ישנן מילים ערביות שאני מעניק להן מקום כבוד במוזיאון של השפה: "הכרה בזכות העם היהודי למדינה, ובישראל כבית לאומי שלו". לצערי, כשם שלמילים העבריות בעיתון הבוקר, לפיהן ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מוכן להגיע לפשרה היסטורית, יש בתוכנו מתנגדים שיביעו בעברית את התנגדותם, כך יש גם מתנגדים בתוכם, שיביעו בערבית את התנגדותם למילים בערבית בדבר זכות העם היהודי למדינה בישראל. מקום של כבוד במוזיאון השפה יש למילים בכותרת של המוסף הכלכלי בעיתון הארץ: "פישר במסר לנתניהו: שלום יזניק את הכלכלה". אלו הן מילים העשויות להתניע תהליכים. אלו מילים, שאם הן תקרומנה עור, גידים ובשר, הן תחוללנה תפנית בהיסטוריה של שני העמים החיים בכברת הארץ הזו. המסר של פישר לנתניהו, המסר של נתניהו לאבו מאזן - אלו הם מסרים מבית מדרשו של אהרון הכהן. מה שנחוץ לנו היום זו שפת השלום, לא שפה שמייחלת למותם בַּדֶּבֶר של בני העם הפלשתיני. מה שנחוץ לשפה העברית אלו הן מילים מבית מדרשו של אהרון הכהן, שכוחן הרב בלחבק רחוקים, ולא מילים מגדפות ומרחיקות מבית מדרשו של הרב עובדיה יוסף.

למלים יש עוצמות של חברה שוחרת חיים ושלום, כשהן באות אלינו ממרחקי הזמן מבית מדרשו של אהרון הכהן. למילים יש עוצמה של שנאה והרג, כפי שהן נחתו בתוכנו השבוע בצאתן מבית מדרשו של הרב עובדיה. אני כותב את הדברים בצער ובכאב, כי אני מכיר בגדולתו של הרב עובדיה יוסף. אני גם כותב את הדברים בדאגה מה נשאיר כאן לילדינו ולנכדינו אם שיח השלום לא יצליח להשיג את יעדו.