במאמר אחר בגיליון 325 יולי 2011 של "הקבלן והבונה", התחלנו סידרה חדשה של כתבות, שעניינם אבות מלאכה ותולדותיהם, המדובר במארג המלאכות הכלולות בשרשרת הבנייה, שהחלו בתקופת בניית המשכן, ומרביתן כמעט לא השתנו, אלה נותרו בעינן גם בתהליך הקמת הבניין בן זמננו.
מכלול תעשיות הבנייה ומוצריה, מהווים את מרכז העוצמה הכלכלית של כל מדינה, זוהי שרשרת, שאוי לה אם תינתק. מכאן, שאחריות לאומית כבדה מאוד רובצת על כתפי פרנסי הציבור, לשמר את ענף הבנייה שלא יכבה נרו. אלא מאי, שמוקפים אנו חובבנים חסרי תבונה, נטולי אחריות - אלו המוחזקים כרגולטורים לסוגיהם.
מהי הרגולציה (הסדרה)? היא ידועה ומוכרת עוד מתקופת התלמוד - מתן סמכות לציבור לכפות ולהסדיר פעילויות שונות במדינה. כבר מצאנו בתוספתא "ורשאין בני העיר להתנות על השערים ועל המדות ועל שכר פועלין; רשאין לעשות קיצתן" (להטיל סנקציות), זאת נקבע כבר במאות ה-1 וה-2 לספירה. מטרתה של הרגולציה בכללותה היא הסדרה של מערך החיים הכולל במדינה. זו כוללת את התנהגות הפרט, התנהגות הפירמות וחיי המסחר ומידת המעורבות של רשויות המדינה בפעולותיהם של אלו, תוך ניסיון להגן על כל אחד מהגופים מפני כוחו של האחר. ברבות השנים נוספו לרגולציה משמעויות שונות ואף מנוגדות כגון פיקוח, ויסות והטלת איסורים. ההסדרה שמשמעה היה "להפוך לרגיל, להסדיר". הביאה אותנו במאה ה- 21 למצב של חוסר אונים, התערבות הרשויות והמוסדות באמצעות אמצעים חוקיים דרקוניים. שכן, סמכויותיהם הורחבו עד כדי הגדשת הסאה, עד כי לא ירחק היום והסרטן הפקידותי, המשרדי, המסורבל הזה, יגדל בהיקפו ובממדיו, והמחלה הממארת תיפשה "בכבד ובטחול", או אז יקיץ הקץ עלינו.
זאת יש לדעת, מערך הרשויות המתערבות בכל הפעילויות הכרוכות בבנייה, החל משלב הרישוי, דרך מהלך הבנייה ועד למסירת החזקה לרוכש הדירה, הוא מטורף. על רשויות אלה נמנות הוועדות המקומיות, המחוזיות, ועדות הערר, הרשויות המקומיות על מחלקותיהן השונות וממלאי תפקידים בהן. בין בעלי התפקידים לא ניתן להתעלם מיושב-ראש הרשות, מהנדס הרשות, אדריכל הרשות, כל מהנדסי ויועציי הרשות והמפקחים על הבנייה. הוסף עליהם את הרשויות והגופים הנוספים המעורבים בשלבים שונים של מתן היתרי בנייה ואישור הבנייה כרשויות הכבאות, פיקוד העורף, גורמי תשתית לסוגיהם (חשמל, מים, טלפון ועוד), צרף אליהם מעבדות מאושרות - והגענו ברשימה לא קצרה זו, אלא רק לזעיר אנפין של כל המעורבים בהליכיי הבנייה.
צא ולמד, שכנגד כל גורם פקידותי ברשות, מעמיד היזם והבונה
עזר כנגדו, יועץ בתחום מומחיות הפקיד. הייפלא איפוא שהמחירים האמירו וזמן הבנייה מתארך? לא זו אף זו, מזה כשנתיים נוספו "חוגגים חדשים" מכיוון אחר לגמרי. "זמרי הבועות", רובם של "המתענגים" הפופוליסטיים, שאין בינם לבין הבנה בתחום הבנייה ולא כלום. ביניהם משרדי ממשלה, בנק ישראל ועוד. על כולם, מנצחת התקשורת, שנגניה ברובם בלתי מקצועיים, המשתמשת ב"יועצים/ות" מדומים ומזויפים, שהידע וההתמחות שלהם בנושא, בלשון המעטה, מוטל בספק.
בוועדת החקירה בה הוגש דוח אסון ורסאי, הגדיר יו"ר הוועדה את התופעה של ריבוי הרשויות המשפיעות על הענף "המעגל השוטה". נדמה לי שבחלומותיו הגרועים ביותר לא העלה על דעתו שכחלוף 10 שנים, יתווספו רשויות, החלטות, הוראות ותקינות, שחלקן אף בלתי הגיוניות, כל אלו שידרגו את "המעגל השוטה" ל"מעגל המטורף".
ידוע שהחלטתו של המלך רחבעם "אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים " גרמה לפילוג הממלכות ישראל ויהודה. ההיסטוריונית ברברה טוכמן שיבצה אירוע זה בספרה "מצעד האיוולת". קחו את המתכון בספרה, ערבבו אותו במערבל בטון יחד עם מרשם מספרו של ההיסטוריון הנושא את שמו " חוק פרקינסון" העוסק בארגונים ביורוקרטים, הוסיפו לכך קורטוב של פסיכולוגיה ארגונית "העיקרון הפיטרי" ויש לכם מתכון מופלא לטירוף מערכות מוחלט, אשר סופו מי יישורנו. האם זו תחילתה של קריסה מוחלטת של ענף הבנייה? שמא זה רק סרט בדיוני? אינני נביא כי אדע, רק ימים יגידו. מה שמחריד כל כך הן הסגירות, אי הנכונות להטות אוזן ולהיות קשובים, האטימות במיטבה והביורוקרטיה, המחסלות כל חלקה טובה.
"ואת עלית על כולנה" שירותי הכבאות, בחזון של בית הספר לכבאות נרשם "...לשמש סמכות עליונה בקביעת מדיניות ההצלה, הכיבוי, החקירה והמניעה"... האם הסמכות זה אמצעי, או שמא זו המטרה?!
לא בכדי אנו מוזהרים במסכת אבות, "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות" וכן נאמר במקום אחר באותה מסכת, "הוו זהירין ברשות" הרבנות במובן שררה, אדנות, סמכות, מרות.
"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות".
