להילחם מלחמת חורמה נגד כל גילוי של גזענות

אני מבקש להתייחס לנושא כאוב , שבא לידי ביטוי בספרו של פרופסור יחזקאל קויפמן , "תולדות האמונה הישראלית" , כרך א' עמ' 632, בפרק בו הוא דן בשאלה , שהוגדרה על ידו - "הכנענים בארץ ישראל האידילית והריאלית". פרופסור יחזקאל קויפמן מתייחס למה שהוא קורא "הדעה המקובלת בין חוקרי תולדות ישראל , ששבטי ישראל ישבו בין הכנענים התערבו בהם , קבלו מהם יסודות תרבות והטמיעו אותם בתוכם ..."(שם עמ' 632) . אל מול דעה זו הוא מתייצב במלוא שיעור קומתו המוסרית והמחקרית ומשמיע אמת כאובה , שלצערי , אינה מגיעה אל תוכנית הלימודים שלנו בבתי הספר בשיעורי התנ"ך . וכך כותב פרופסור יחזקאל קופמן - "את האמת נגיד : הפרשה הזו היא די עגומה . הסיפורים על דבר החרמת הכנענים הם סיפורים מחרידים . יש בהם יותר "גזע" מאשר אנושיות דתית ומוסרית "(שם עמ' 632) לזכותו של פרופסור יחזקאל קויפמן ניתן לומר , שהיה לו האומץ לעמוד על הסתירה שבין העיקרון האוניברסאלי ההומניסטי הגלום בעצם הרעיון המונותאיסטי לבין דפוסי המימוש , כפי שהם עולים מהעדויות הקשות בספר יהושע . ועם מלוא העוצמות המוסריות מתייצב יחזקאל קויפמן אל מול אחת השאלות הכאובות - " אם אנו חפצים להבין את את תולדות ישראל , עלינו לברר כאן את האמת האובייקטיבית כמו שהיא , בחינת העובדות מראה לנו , שכבוש הארץ בוצע בהשמדתם או בגירושם של עממי כנען , ולא היה בו כלום מכבוש של שלום ..." (שם עמ' 632) וזאת בצד הידיעה , שאת ישראל החטיאו עמים , שישראל לא הורישום , כרתו איתם ברית והתחתנו בהם . לדעתו , יש לייחס הנחה זו למקורות מאוחרים יותר . פרופסור קויפמן אינו מנסה למתן את סיפור השמדת עמי כנען . לאזמל האינטלקטואלי המחקרי , המאפיין את כתביו , הוא מוסיף גילוי של הזדעזעות מוסרית ערכית , כשהוא מתייחס ל"סיפורים מחרידים שיש בהם יותר "גזע" מאשר אנושיות דתית ומוסרית" . לצערי, הביקורת והזעזוע של אינטלקטואל וחוקר מקרא בעל שיעור קומה כמו פרופסור יחזקאל קויפמן אין לה ביטוי בחומרים הרבים, שמנפיקה המזכירות הפדגוגית. חבל מאוד שחד ממדיות וראיה צרה נתחמת לה בחומרים הרבים , שמוגשים לתלמיד בשיעורי המקרא. דיון בספר יהושע, המתעלם מתובנות מחקריות ומוסריות של פרופסור קויפמן ,זו כניעה לתכתיבים לאומניים , הגוררים את שיעורי התנ"ך למחוזות אפלים ולהתחמקות מדיונים בשאלות מוסריות ערכיות . מצד אחד אני מעריך התבטאות כנה וזעזוע לנוכח "הספורים על דבר החרמת הכנענים , שהם ספורים מחרידים" , כלשונו של פרופסור קויפמן , אך מאידך אני מבקש בצניעות רבה לחלוק עליו בנושא שנראה לי מאוד מהותי . כשפרופסור קויפמן מתייחס למעידה הגסה של האידאה המונותאיסטית , הוא תולה את כל האשמה רק במציאות העכורה ורק בה , לדעתו , טמונה כל האשמה . הוא איתן בדעתו ,שהמציאות הגסה והברוטאלית היא שהכשילה את האידיאה . אני מרשה לעצמי לחלוק עליו . נקודת המבט שלי - שמקורה של ההסתאבות המוסרית היא באידיאה עצמה , באידיאה הדתית מצוי הכֶּשֶל. אידיאה דתית , שמעמיסה על עצמה מחויבות לרעיון הבחירה , להיותה אור לכל הגויים , כי רק ממנה תצא הבשורה לעמי העולם , מעלה את החברה המאמצת רעיון זה על שרטון של הרס כל סיכוי לקיום-יחד בין העמים . ועל כך אני מצר . אני עוד יותר מצר , שרעיון הבחירה הוא נכס צאן ברזל בדת של עם , שאני חלק ממנו . קשה לי לקבל את הצו בספר "דברים" פרק כ' 18 , המחייב את עמי להשמיד את עמי כנען כדי לגונן על העם הנבחר מפני השפעות הרסניות - "לְמַעַן אֲשֶׁר לא יִלֲמֲדוּ אֶתְכֶם לַעֲשוֹת כְּכָל תּוֹעַבְתָּם" . אני דוחה כל היתר להרג כדי למנוע השפעה תרבותית הרסנית . קשה לי לקבל שענק רוח כמו הרמב"ם מגלה הבנה להיתר בספר "דברים" כ' 18 בכותבו : "אל תחשוב שזו אכזריות או בקשת נקמה , אלא זה צורך למעשה המתחייב משיקול אנושי, שיסולקו כל המכשולים המונעים בעד שלמות... ".(רמב"ם א' נד)

"מכשול בעד שלמות"

אני דוחה כל היתר להרוג כדי להסיר ביטוי תרבותי של כל מי שנראה "מכשול בעד שלמות" . היתרים אלו להרג בספרות המקרא , בספרות מאוחרת תוך הצבעה על נחיתות האחר - נחיתות דתו ותרבותו , נחיתות מאיימת שיש לחסלה - סוללת גם באלו הימים היתרים המובילים את החברה הישראלית למחוזות אפלים . התנגדותי הנחרצת לעבר התרי הרג במראי מקום במקורות תרבות ישראל תקפה גם כלפי מראי מקום בכתבי הגות של דתות אחרות .