X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
מנהיגים הם תוצרים וסימני ההיכר של החברה שעליה הם שולטים
▪  ▪  ▪
אובמה. אדם בלתי מנוסה [צילום: AP]
יש להפסיק להתמקד באנשים מסויימים - בין אם ברודנים ערבים שסולקו ובין אם במנהיגים ג'יהאדיסטים שחוסלו - ולהתחיל להתמקד ב"רוח הזמן", ובמקרה שלנו - באיסלאם היוצר את הבן-לאדנים ואת הרודנים העריצים המדכאים אותם.

   רשימות קודמות
  שתי הפנים של "בית קורדובה"
  לשלב עוצמה ונחישות בקול אחד

התקשורת המערבית וקשת "מומחיה" נגועים בקוצר ראייה משווע בכל הנוגע למה שמכונה "האביב הערבי" - קוצר ראייה שמטבע הדברים מחלחל גם לציבור הרחב.
קחו למשל את המשבר בלוב. כרגיל, כל ההתמקדות היא על האדם הפרטי, החולף - קדאפי המת - שעליו ניתן לערום את כל האשמה, בעוד שאף פעם אין מודים בקיומו של הפיל בחדר, של מה שבאמת מניע את אמות הסיפים, של "רוח הזמן" שמאחורי כל ההתקוממויות הללו.
אז עוד רודן ערבי חוסל, והפִּיות כמרקחה: חלקם, הלוקים כרונית בהכרת העולם והמציאות שמוגבלת לניסיונם בלבד, צועקים מתוך נאיביות "דמוקרטיה!", גם כאשר הטובחים בקדאפי קוראים "אלה אכבר!"; ואילו אחרים כוללים בניתוחיהם חסרי המשמעות את קלישאות האזהרה הנבובות.
מכל מקום, פרשנים מערביים רבים של האירועים בלוב משליכים את ערכיהם ואת תפיסותיהם בנוגע למה נכון ומה לא, מה טוב ומה רע, כשהם מתארים את ההתקוממויות הערביות כסימנים חיוביים של דמוקרטיה. בכך הם מפגינים, שוב, את חוסר יכולתם להבין את הציוויליזציה המיוחדת של האיסלאם, שלא לדבר על התאטמותה של המחשבה המוסלמית.
אני נזכר בתובנה רלוונטית במיוחד של הפילוסוף ארתור שופנהאור: "התגלותה של אמת נמנעת ביעילות מירבית לא על-ידי נראוּת שגויה של הדברים המובילה לטעות, ולא ישירות על-ידי יכולת מוגבלת להסיק מסקנות, אלא על-ידי דעות מגובשות מראש, על-ידי דעות קדומות (במקרה של "האביב הערבי" - על-ידי אמונתם של אנשים במערב כי כל האנשים בעולם רוצים דמוקרטיה חילונית דמוקרטית), אשר נראה כי מלכתחילה ניצבות כמכשול בדרך למציאת האמת, כמו רוח נגדית המרחיקה אוניה מן החוף בעוד שהמפרש וההגה עמלים לשווא".
צרות אופקים מגבילה
ואכן, במאה ה-19 גרמנים כמו הגל למשל הבינו כי האירועים העולמיים הרבה פחות קשורים למנהיגים אינדיבידואליים מסויימים, והם יותר תוצרים של רוח הזמן (Zeitgeist), המוגדרת כ"טעם וההשקפות המאפיינות תקופה או דור... הרוח, הגישה או נקודת המבט של זמן או תקופה מסויימים... האווירה הכללית של מקום או מצב והשפעתה על אנשים".
כך לדוגמה שכנתה של לוב, כפי שתוארה ב-2009 בספר "בתוך מצרים". מחברו, ג'והן ר. ברדלי, טען בו, שלא לומר ניבא, כי יש ריח של מהפיכה באוויר; אלא שגם לו הייתה נקודת מבט צרה, בהתעלמו מ"רוח הזמן". הביקורת שלי על ספרו, שנכתבה לפני המהפיכה במצרים, רלוונטית במיוחד כיום:
"לרוע המזל, יש נטיה קצרת ראות לראות כמעט כל בעיה במצרים כתוצר לוואי של חוסני מובארק, נשיאה של המדינה מאז 1981, שלדעת המחבר הוא 'העבריין המושחת מכולם'. גם עניינים שסביר להניח כי היו תוצרים של זמן או של מקרה - ממצבם של הבדואים של מצרים, המנהלים אותו אורח חיים חסר תקווה זה מאות בשנים, עד להקצנה של מוסלמים שהיא תופעה כלל עולמית - איכשהו מיוחסים למובארק... למעשה, זוהי מגרעתו העיקרית של הספר. בראדלי משוכנע, שאם תיווצר ההזדמנות בסילוקו של מובארק, ייסדו המצרִים חברה ליברלית, שוויונית, נעדרת אפליה מגדרית... ובעודו משוכנע כי מצרים היא תוצר לוואי של מובארק, הקורא נותר תוהה אם דווקא מובארק אינו תוצר לוואי של מצרים".
למעשה, מאז שגורש מובארק השעיר לעזאזל, ואחרי שהתקשורת והמנהיגים במערב געשו והריעו "דמוקרטיה", חוותה מצרים את האלימות האיסלאמית החמורה ביותר - במיוחד מצד אנשי השלטון עצמם - נגד המיעוטים הלא-מוסלמיים המתגוררים בה.
מהו הלקח? כדי להבין את האירועים בקנה המידה הגדול שבו הם מתרחשים, יש להפסיק להתמקד באנשים ספציפיים - בין אם ברודנים ערבים שסולקו (בן-עלי בתוניסיה, מובארק במצרים, קדאפי בלוב) ובין אם במנהיגים ג'יהאדיסטים שחוסלו (אוסמה בן-לאדן ושאר עלומי שם שהממשל האמריקני מתפאר בהריגתם) - ולהתחיל להתמקד בכוחות, ב"רוח הזמן", ובמקרה שלנו - באיסלאם היוצר הן את הבן-לאדנים והן את הרודנים העריצים המדכאים אותם.
לקח זה אינו מוגבל להבנת חשיבותו של "האביב הערבי" בלבד. לאנשים הרבים הסוברים כי בעיותיה של ארה"ב מתחילות ומסתיימות בברק אובמה, חשוב לשקול את ההיגיון שבבסיס הציטוט הבא הלקוח מעיתון צ'כי:
"הסכנה לאמריקה אינה ברק אובמה, אלא הציבור המסוגל להפקיד את מוסד הנשיאות בידי אדם בלתי מנוסה כמוהו. יהיה קל בהרבה להסיג לאחור את מעשי הטיפשות של ממשל אובמה, מאשר להחזיר את השכל הישר ואת השיפוט הבריא שכה נחוצים לציבור בוחרים מושחת המוכן לקבל איש כזה כנשיאם. הבעיה היא הרבה יותר עמוקה ורצינית מאשר מר אובמה, שאינו אלא סימן היכר לתחלואיה של ארה"ב. הטלת האשמה על נסיך השוטים אסור לה לעוור איש מלראות את מכלול השוטים שהמליכו אותו לנסיכם. הרפובליקה האמריקנית מסוגלת לשרוד את ברק אובמה. פחות מתקבל על הדעת שהיא תשרוד את המון השוטים כמו זה שמינה אותו לנשיאם".
לסיכום, מנהיגים אינדיבידואליים אינם גורמים לחברות להיהפך למה שהן; מנהיגים אלה אינם אלא סימן היכר והשתקפות של אותן חברות שמהן הם צומחים.

לאתר מגזין מראה
המאמר המקורי "Gaddafi Dead - So What?” התפרסם ב-Pajamas media וב-Middle East Forum.
הכותב הוא עמית ב-David Horowitz Freedon Center, עמית בכיר ב-Middle East Forom ומחבר הספר The Al Qaeda Reader.
תאריך:  28/10/2011   |   עודכן:  28/10/2011
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
קדאפי מת - אז מה?
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
הלקח
אוונגארד  |  30/10/11 03:50
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יובל ברנדשטטר
לממשלת ישראל הייתה אפשרות להתנגד לתקשורת ולסבול, או לשתף עמה פעולה ולהפיק את המירב מן הכניעה לה
משה חסדאי
מנקודת מבטם של המורדים לוחמי האור האלה - המרידה היא הדרך היחידה להיות חי, להיות אותנטי    אין דרך אחרת    אלבר קאמי לימד, כי מורד הוא, קודם לכל, אדם שאומר לא!
סוארן קֵרְן
הממצאים "מדאיגים מאוד", אומרת חברת הפרלמנט האיטלקי פיאמה נירנשטיין שישבה בראש הוועדה לחקר האנטישמיות באיטליה
צבי גיל
כ"חוזר בשאלה", במובן של מי שחזר לתל אביב מירושלים לאחר הרבה שנות היעדרות ממנה, אני מדי פעם מעלה רשמים על ההבדל בין שתי הערים האלה בישראל    הפעם אני מנסה בטביעת עין קלה למצוא איזה אתר מסוים, צרוף של מקום ואטרקציה ולהעלות את רשמי ההשוואה    שוק הכרמל בתל אביב מול שוק מחנה יהודה בירושלים עונים על המשאלה הזאת
דן אלון
אנו מתערבים בדינמיקה של גלגל החיים ומונעים מהשיטה של "ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד", לגדוע את החוט המחבר אותנו איש אל רעהו    "כל ישראל ערבים זה לזה" נכתב עוד לפני ששיירת הגמלים הישראלית זיהתה "ערבים" כמילת גנאי. מחר נצעד כולנו, כשיירת גמלים של מעורבות, נשאיר מאחורינו את ההתערבות, וניצור ערבות. ערבות הדדית אמיתית
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il