חירשות, עיוורון, העיקר ההדדיות אין לטעות במעטפת, כך יאמר כל ילד שלמד בגן היום את האמרה "אל תסתכל בקנקן". יאמר, אבל האם ידע, בעת הצורך, לזהות את המעטפת, וליישם את התובנה הזו? על-פי רוב, אם בכלל יזכור לדקלם את האמרה הזו, ואם יצליח לומר אותה ברגע הנכון, הרי שגם אז, אין כלל ביטחון שידע ליישם את תבונתה. ואין לך הוכחה טובה מזו, כאשר אתה מביט בשיח הציבורי ורואה ערב-רב של בריות, חלקן תמימות וחלקן הרבה פחות, אשר נובחות זו על רעותה במלוא גרון. מד הדציבלים הלאומי שלנו כבר מזמן התייאש וירד מן הארץ, למקום שבו אין צורך להחליף לו "ראש מנוע" אחת ליום. למזלנו, רוב רובו של השיח הציבורי, מתנהל בימינו מעל גבי מקלדות. שאם לא כן, היינו נותרים לבדנו במזרח התיכון, וכל אויבינו ומשנאינו היו נסים מכאן בכוחות עצמם. הפצצה האירנית הייתה מתגמדת בעוצמתה לעומת הפצצה הדציבלית הישראלית. אם למישהו הייתה היכולת להביט בתוכן, אין ספק שהוא היה נובח פחות על הקנקן. "עם נובח, עם נושך, חג היום לישראל". ההקשבה, אינה בין התכונות הבולטות שלנו. אם כן, מהו שמביא אותנו לצרוח את האמת שלנו, במלוא הגרון, אם אנו יודעים לבטח שאין האדם בצידו השני של המסך מקשיב? האם אין אנו רואים שהאדם השני אינו מקשיב? האם איננו רואים שאנו עצמנו איננו מקשיבים? והתשובה היא, בפשטות, לא. איננו רואים, איננו שומעים, ואין לנו זמן להתעכב על כך לעוד שנייה אחת. יש לנו המון מה לעשות, כי יש שם עוד המון אנשים שלא מקשיבים, וחשוב מאוד להעביר להם את המסר. אגב, זה בדיוק מה שקורה מעברו השני של המסך, או מן העבר השני של המקלדת. תחי הקשקשת. תחי הברברת. תחי המולדת, או כל "תחי" אחר שתבחרי "גברת". "נבל ברשות התורה", או "מנובלת מקשקשת ברשת", פנו לי את הדרך, יש לי בשורה לציבור, "אתם לא מקשיבים", "אתם לא רואים", "כולכם טועים"... למרות הדתות, ובמקרים רבים דווקא בעטיין, החברה האנושית מעולם לא צלחה את המחסום של שיתוף פעולה פורה ומפרה מרצון, ומכאן נולד הצורך ב"מישהו שיעשה סדר". מי שעשה סדר, קיבל תמיד את שרביט השלטון, ומכוחו, הטיל מורא על מי שביקשו את הסדר. אם הסדר היה אכן בסדר או סתם סדר, זו על-פי רוב הייתה שאלה שאינה ש: "אינה בסדר". בין דיקטטורה לדמוקרטיה כל שמפריד בין הדיקטטורה (שלטון עריץ) למונרכיה (שלטון מלוכני), היא השאלה מכוח איזו זכות נשלט ההמון בידי השליט העליון. אצל המונרכים, ההמלכה היא מכוחו של קשר דם, ואצל הדיקטטורים נמסר שרביט השלטון על-ידי לקיחתו בכוח. בשתי השיטות, אין זה משנה כלל מי אחז בשלטון לפני כן, משום שמי שיאחז בו לאחר מכן הוא אותו פטרון אך לא אותו אדון. השיטה הדמוקרטית, לעומת הדיקטטורות (שאינן נבדלות זו מזו), נוהגת למנות מנהיגים במסגרת כללים אשר אמורים להיות פתוחים יותר לכלל הציבור המונהג, ובמסגרתה כל ממזר יכול שיהא מלך. רעיון יפה על-פי הגדרתו, ואף נעים למחשבה. אם כל ממזר מלך, גם אני יכול? פתחנו בקנקן, ולא בכדי. כאן הוא חוזר אל דיוננו ומקומו חשוב מאין כמוהו בהבהרת האמת שמאחורי שיטות הממשל השונות, וכוחו יפה במיוחד כדי להבהיר מיהו הממזר, ומיהו באמת המלך. הקנקן ישמש אותנו כדי לאפיין את שיטת הממשל, ותוכנו ישמש אותנו לאיתור האיכות שלשמה הוא נוצר: תכולת הקנקן היא האוצר של בעליו, והרי לשם כך נוצר הקנקן (על-מנת להחזיק בעושר). וכך, בעוד שהקנקן יכול להיות דמוקרטי או דיקטטורי, תכולת הקנקן נותרת בעינה ואינה משתנה. וכך למשל כדוגמה: לקונפיטורה שקיבלת מסבתא בביקור האחרון לא אכפת אם היא נחה אחר כבוד בצנצנת זכוכית או בכד חימר. אם כן, אין לקנקן שום תוקף, ושאלת השאלות היא אם כן - מיהו בעליו? מי אוחז בו? מיהו בעל התכולה? הדיקטטורה של הממון (בורגנות) גם הדמוקרט הגדול ביותר מתכווץ כאשר מגיע רגע האמת והדמוקרטיה עומדת למבחן המציאות. הממון שיש בקנקן לעולם אינו עומד לחלוקה שווה בין כל בעלי הזכות על התכולה. גם בשיטה דמוקרטית ישנם כללי חלוקה, והם אינם שווים כלל ועיקר. לכל בעל עניין בתכולת הקנקן יש מעמד שונה בעת החלוקה, ובעת שזה נכה וזקוק לתמיכה, האחר בריא וחזק כמו שור, אולם הוא בחר מסיבותיו שלו ללכת ללמוד מצוות ועל כן גם הוא זקוק לתמיכה. זו חד-הורית, וההם בכלל אינם זקוקים לדבר, ובקיצור - חייבים להתקין כללים על פיהם תתחלק תכולת הקנקן. ואין איש שואל לעולם, האם מה שיש בקנקן עומד לחלוקה, או האם בכלל גם מה שאין בקנקן עומד לחלוקה. ומהו שאין בקנקן? מה שלעולם לא תמצא בקנקן אלו כללי החלוקה שהותקנו לשם חלוקת תכולת הקנקן. כללי החלוקה נקבעו באופן "דמוקרטי", כך שהם משמרים את חלוקת הזכויות על תכולת הקנקן באופן המשמר את יחסי הכוחות בין בעלי הזכאות. ועל כן, אמור מעתה: "כללי חלוקת ההון לשם שימור מאזן ההון". והרי לך כי הדמוקרטיה כקנקן, היא למעשה דיקטטורה של תכולת הקנקן (ממון), באמצעות בורגנות. הדיקטטורה של ההמון (פרולטריון) כבר אמרנו שאין לנו מה לבדוק בקנקן, ואנו עוקבים רק אחר תוכנו. וכפי שלימד אותי אדם חכם, שזכיתי להיות בנו "Follw the money”. שביל קליפות התפוזים יוביל אותך לעבר מי שאכל תפוז והשאיר לך רק את הקליפה. אז הבה ונביט לעבר הקנקן של השיטה הפסאודו דמוקרטית, והיא השיטה הצורחת במלוא הגרון "מוות לבורגנות, קדימה הפרולטריון". אין צורך להרחיק יתר על המידה, ועל-אף שניתן להביא דוגמאות רבות מן העולם שמעבר לים, וגם מזמנים אחרים בהיסטוריה האנושית, נלך אנו לארץ הפירמידות השכנה. תחריר, שמחריר. חונטה של גנרלים הקריבה את החבר הכי הבכיר בה, על-מנת שתוכל להמשיך ולמשול בעם במסווה של דמוקרטיה. כאשר אנו מתבוננים בכל המדינות שהבחירות הנערכות בהן אינן אלא עלה תאנה שלטוני, אנו מגחכים למראה הפארסה הקולוסאלית הזו, ופולטים איזו בדיחה או שתיים. צינור הגז של הרפובליקה המצרית מצא את דרכו אל כיסי משפחת מובראק. האביב הדמוקרטי של רוסיה של גורבצ'וב הפך חיש מהר למדמנת השחיתות של פוטין ומדבדב. קובה של ההמונים והחופש של צ'ה גווארה הפכה לקומוניזם של עוני ושחיתות של פידל קסטרו. ארגנטינה הפכה למפלצת אינפלציונית. מסיבת התה של בוסטון הפכה למסיבות שמפניה של וושינגטון. תנובה של החקלאים הפכה למחלבה של אייפאקס. אבל, האם באמת היינו רוצים לקחת את כלל תכולת הקנקן שלנו ולחלק אותו שווה בין שווים? היו כמה ניסיונות כאלה בעבר, וכולנו מכירים את מסך הברזל שהפריד את ברית המועצות והגוש המזרחי מיתר חלקי העולם. חלוקת העושר מחדש היא משימה (כמעט) בלתי אפשרית. מהפכה דיקטטורית או דמוקרטית? שאלת השאלות של כל מהפכה היא קודם כל המטרה שלשמה נאבקים המהפכנים. על-פי רוב, הדרך הלוגית שעוברת כל מהפכה זהה לאחרות שקדמו לה ולאלה שיבואו אחריה, ורק הנאבקים שונים. הפרולטריון שרוצה לחלק את תכולת הקנקן אחרת, נלחם בשומרי הסף של מחזיקי הקנקן של היום. ולאחר שהפרולטריון הצליח במשימתו, הוציא את הקנקן על תכולתו והתמנה באופן רשמי כמחזיק הקנקן, הוא שוב נוהג בתכולת הקנקן באותה הדרך, ורק מי שנהנים מן התכולה משתנים (אם בכלל). אין דרך לוודא שמהפכה אכן מולידה למהפכנים הנושאים אותה על כפיהם, את מבוקשם, ולא כל שכן את השינוי הנשגב שייחלו לו בטרם נבגדו על-ידי מנהיגי המהפכות בערב ההפיכה. אולם דבר אחד ניתן לומר בוודאות מלאה עוד בטרם החלה ההפיכה. מהפכה שאינה דמוקרטית, לא תהיה כזו בעתיד. מהפכה דיקטטורית תוביל רק לדיקטטורה, ומהפכה דמוקרטית תוביל לצומת שבו יוכלו מנהיגי המהפכה לבחור בדמוקרטיה או בדיקטטורה. ב' זה בולשביזם מי שהולכים היום שבי אחרי חבורת רוטשילד האנטי-דמוקרטית, רק משום שבפיה סיסמאות כמו "מדינת רווחה", "צדק חברתי", "הון-שלטון", יעשה טוב אם יבחן את חבורת רוטשילד מעבר לקנקן, ויביט בתוכן ובמהות האנטי-דמוקרטית. אין לי דבר כנגד מטרות המהפכה החברתית, וכבר כתבתי אינספור מאמרים לתמיכה בה. אולם המחזה שנגלה דרך ההתנהלות הכוחנית, התוקפנית, הממוקדת בהפיכה ללא מסגרת, הניהול המסתגר והמתבדל, החמולתיות המתקרנפת והנהירה אחרי מנהיג(ה) כעדר הנושא על ראשו את קנקן המשיח, כל אלה ועוד גורמים לי לומר בלי היסוס: ב' זה בולשביזם!