משלמים את מחיר הטירוף של מילטון פרידמן

היום החברה הישראלית משלמת ברבית דרבית את מחיר הטירוף, שהשתלט על הכלכלה הישראלית. טירוף, שמקורו בבית המדרש של מילטון פרידמן ותלמידיו. טירוף שהצליח להשליט כלכלה ללא מתן ביטחון תעסוקתי לשכיר הקם בבוקר ליום עבודה. מימוש דפוסי חוסר הביטחון התעסוקתי חייב את ריסוקה של העבודה המאורגנת, פגיעה בזכויות סוציאליות והסרת אחריות מהמדינה לנושאי הרווחה. שירותים חברתיים, שנשארו על-כנם, עברו תחת מכבש הפרטה קשה, שהותירה אותם שירותים ללא רוח חיים או ליתר דיוק, הפכו גם אותה לנזקקת להחייאה, כמו האוכלוסיה הנזקקת לשירותי הרווחה. העבודה המאורגנת נסדקה. במגזרים רבים אף רוסקה לחלוטין. הריסוק התבטא בהוצאת חוליות חלשות של עובדים מהסקטור הממשלתי וגם מהסקטור הפרטי הישר לחיקו של ג'ונגל מופקר המאופיין במערכות העסקה פוגעניות. העובדים באותם מגזרים הפכו לעובדי - או ליתר דיוק עַבְדֵי - חברות כוח אדם. התיאור של בנימין זאב הרצל את חזון העבודה ומחויבות המדינה כלפי האדם העובד במדינת היהודים שתקום, כפי שתואר בספרו "מדינת היהודים" מחוויר ומבויש לנוכח תעתועי האסכולה הכלכלית של מילטון פרידמן. אסכולה שכבשה את בנימין נתניהו, שהיה לאחד ממשווקיה המסורים של התוכנית ואף אחד מאדריכליה בכלכלתה של מדינת ישראל. האמירה של הרצל - "אני משוכנע, שיום עבודה בן שבע שעות הוא בר ביצוע בהחלט...זו תהיה מדינה בה לעובד יהיה תמיד ביטחון תעסוקתי ... ורווחה של קיום בכבוד בהגיע המועד לצאת לגמלאות "¹, מחפשת היום מקום להסתתר מרוב בושה. אמירה זו של הרצל וחזון הדגל של שבעה כוכבים עומדים בסתירה משוועת למציאות של התאכזרות מצד המדינה כלפי מאות אלפי עובדים , המופקרים לשררה של חברות קבלניות, שבעליהן עושים כסף משכר עֲבָדִים בגבוי החוק והדין במדינת ישראל. מצער, שרבים משתמשים במילה ציונות, גאים לומר אני ציוני ומתנערים מהעובדה, שלזכויות אדם עובד יש מקום נכבד בחזון הציוני של הרצל, כפי שנוסח בספרו המכונן, "מדינת היהודים". גם ספרו של הרצל "אלטונילנד" דומע לנוכח יחס מחפיר לעובדי הניקיון .עמודים שלמים ב"אלטנוילנד" חשים מבוישים. שורות רבות בספר חשות מוכות ומובסות לנוכח מציאות מזוויעה של הוצאת חוליות חלשות בחברה הישראלית מהעסקה ישירה ומשלל מחויבויות של מעסיק כלפי הזכויות של העובדים. ולא הארכתי בכאבן של יותר מדי שורות נוספות בספר "אלטנוילד" לנוכח היחס שלנו למיעוט הערבי החי בתוכנו. אני כותב שורות אלו בכאב רב. אני בן לאם שעבדה בניקיון. שליש מחייה נהנתה מפנסיה מכובדת עד ליום פטירתה. כיום בנרות ניתן למצוא עובדת נקיון, שלעת זקנה תוכל ליהנות מפנסיה. מצער שאחרי עשרות שנים של העסקה כה מחפירה בהסכמת ההסתדרות והממשלה, נזכרים שקיימת בעיה.