יוזמה חדשה של משרד המשפטים בראשות שר המשפטים,
יעקב נאמן הינה קידום הצעת חוק יסוד: חקיקה, שתסמיך את בג"ץ לבטל חוקים ברוב מיוחס של שופטים, ומנגד הצעה שהכנסת תוכל לאשר חוקים שבוטלו ע"י בית המשפט העליון ברוב של 65 חכי"ם. סייפת הדברים מלמדת כי עסקינן בחוק שמטרתו לעקוף את בג"צ. יש שיאמרו בפשטות המחוקק מבקש להפוך לערכאת ערעור על בג"ץ.
אין להתעלם כי סמכות בית המשפט לביטול חוקים של הכנסת התחוללה במסגרת "המהפכה החוקתית" שיזם נשיא בית המשפט העליון
אהרן ברק בשנת 1995 מכוח פרשנותו של חוקי יסוד שחוקקו במועד סמוך. דעתם של רבים לא הייתה נוחה לנוכח יזמה זו, שכן סמכות זו ינק לו בית המשפט בדרך פרשנות עקיפה ולא מכוח הוראה מפורשת של המחוקק. נהיר כי בסוגיית ביטול חוק, על המחוקק ליתן דעתו בנדון בכובד ראש ותוך איזון בין הרשויות, באופן רב מערכתי. תיקצר היריעה ואין כתבה זו באה להתיימר במתן עצות למחוקק כיצד עליו לנהוג בסוגיה כה רגישה, אך הפתרון המוצע, בדמות אישור חוק שבוטל בידי בית המשפט אינה נכונה ואינה ראויה.
פגיעה אנושה באמון הציבור
אנו עשויים להיות עדים לפינג - פונג חוקתי משפטי מעל ראשו של הציבור, שהדעת אינה סובלת. מחד בג"ץ יבטל חוק משום שסבר כי אינו חוקתי וסותר ערכי יסוד אשר עוגנו בחוקי יסוד ומאידך ישוב המחוקק ויאשרו בנימוק כי החוק חוקתי ולא נפל בו רבב. לכאורה ידו של המחוקק תגבר, אך אמון הציבור בשתי הרשויות תיפגע באופן אנוש. למי הציבור יאמין לרשות המחוקקת או לרשות השופטת? התשובה למצער תהיה, לאף אחת מהרשויות הללו. והרי אמון הציבור ברשויות המופקדות על חייו בכל מישור ובכל אספקט, הינה אבן יסוד במשטר דמוקרטי.
אם מאן דהוא סבור כי הצעת החוק המוצעת הינה להעניק למחוקק פררוגטיבה על בית המשפט מכוח היותו הריבון, שופך את התינוק עם המים. ידו של המחוקק - שמייצג לכאורה את העם תגבר, אך העם עשוי להביע אי אמון בשתי הרשויות.
לכאורה ביטול חוק בידי בית המשפט הינה התערבות של הרשות השופטת בסמכויות הרשות המחוקקת. ברם, בידי המחוקק הכוח והתפקיד לשקוד על דבר החקיקה שבוטל ולערוך בו שינויים שישקפו נאמנה ערכי יסוד. זהו מהלך תקין של שתי רשויות שיעניק להן את אמון הציבור ולא תיפגע סמכויותיהן. מאידך אישור חוק שבוטל הינו בפועל ביטול פסק דין חלוט של בית משפט ללא דרך חזרה או תיקון של חוק שבית המשפט קבע שאינו ראוי ונוגד ערכי יסוד.
פסילה מינורית ובמשורה
ממה נפשך, קם לו המחוקק ויושב כערכאת ערעור על בית המשפט העליון כפוסק אחרון ומכריע. יתרה מזו, מדובר בערכאת ערעור של רשות היושבת לכאורה בדין ודנה
בעצמה. דבר בלתי נסבל שיש לדחותו על הסף. למה הדבר דומה, לבית משפט בכל ערכאה שהיא היושב בדין, בו הוא עצמו הינו צד לדיון.
מבלי להביע עמדה, לגבי חוקים שבג"ץ פסל, חרף ההדים שפסילה מאין זו מעוררת ציבורית, הרי שעד כה הפסילה הייתה מינורית ובמשורה. אגב עד כה נפסל חוק בידי בית משפט בערכאה נמוכה, רק פעם אחת בשנת 2003.
כאמור הפתרון לסוגיה הנדונה צריך להיעשות בחוכמה תוך שיקול דעת ובחינת הבלמים והאיזונים המשפטיים הראויים. אך לא במתן רשות למחוקק שמכוח רנדומלי ואינטרסנטי במועד מסוים יכופף את ידו של בג"ץ ויאשר חוק הקרוב להשקפת עולמו הצרה.
