כבוד האדם, ביטחון, פרופיילינג והשפלה

באחרונה דחה בית המשפט המחוזי בנצרת בקשת תביעה ייצוגית בסכום של מיליארד שקל שהגישו אזרחים ערבים בטענה שנפגעו מהבידוק הביטחוני המפלה בנתב"ג (אלי אשכנזי, "נדחתה תביעה ייצוגית נגד אפליית ערבים בנתב"ג", הארץ מיום 20.12.12). השופטת נחמה צימרינג מוניץ טענה שאין לבית המשפט המחוזי הסמכות להיחשף לחומר הנוגע לנוהלי הבידוק הביטחוני החסויים אלא רק לבית המשפט העליון, כמו גם טענה "שבחינת המקרים הפרטניים לא מאפשרת לקבוע כעובדה את אפליית אזרחי ישראל הערבים לרעה בהליכי הבידוק הביטחוני. לדבריה, בישראל חיים כמיליון וחצי אזרחים ערבים ולכן ברור גם ללא בחינת נוהלי הבידוק שלא כולם מופלים לרעה". לוגית, זו טענה מדהימה. ראשית טענה ייצוגית היא טענה של מספר אנשים מתוך קבוצה, ומספר לא מועט מדגם קובע דפוס מסוים. כמה אנשים זקוקים לצורך הוכחת הדפוס במקרה זה? 100 איש? אולי 10,000? ואולי אחוז אחד מכלל האוכלוסיה הזו, כלומר סדר גודל של 250-200 אלף איש? האם באמת אין דפוס בפרופיילינג ובבדיקות הביטחוניות בשדה התעופה. אני למשל יכול להעיד על עצמי על כך כשפעם אחת טסתי במסגרת מרצים מבר-אילן לכנס בשלוחה בצפת, מכונת הבידוק לא פעלה ולכן היינו צריכים להראות את תעודות הזהות שלנו. (בתעודה שלי סעיף הלאום היה ריק, וזאת משום שלא הסכמתי שיהיה כתוב יהודי אלא ישראלי ומשרד הפנים שלא התרצה, השאיר הסעיף ריק.) הבודק החל לשאול אותי שאלות כגון: האם שירתת בצבא? הוא שאל אך ורק אותי. האמת שזה הרגיז אותי, כי הייתי כבר בטיסת החזרה ובמסגרת קבוצתית. מה שיותר הרגיז אותי היה הכרת המרצים בקבוצה כי זה הליך תקין. אומנם מקרה זה יוצא דופן אך הוא יכול להעיד שמי שלכאורה מבחינת הבודק "נראה" יהודי, אך אינו מופיע ברישומים ככזה, הוא חשוד. למשל: מומר, חסר דת, לאום לא רשום, לאום שבוי הסבה, לאום לא ידוע, וכיו"ב. השופטת באותו בית משפט בנצרת טענה ש"התביעה הייצוגית אינה האמצעי המתאים לתובעים, שכל אחד מהם עבר אירוע שונה בנסיבות שונות [למה הכוונה? האם למשל הכוונה שד"ר נאדירה שלהוב קיבורקיאן עברה השפלה בבידוק שנמשך שלוש שעות, בעוד פרופ' עדאל מנאע הנוסע עם אשתו ושלושת ילדיו רק עבר חקירות פוליטיות?] וספג נזקים שונים, ולכן הדרך הנכונה בעבורם היא להגיש תביעות אישיות. היא ציינה שבפני כל אדם פתוחה הדרך להגיש תביעה אישית, שתיבחן בהתאם לנסיבות". אולם אין מדובר באינדיבידואלים שקיבלו שירות פוגעני מסיבות שונות, אלא מסיבה אחת הנובעת, כפי שהבהיר זאת עו"ד דניאל דבקין (שייצג את אחד משלושת העותרים) - נוהלי הבידוק בשל היותם ערבים ובכל מקרה לא יהודים. הבידוק הביטחוני והנחת העבודה אפליה פוגענית הקיימת בבידוק הנוכחי אינה עולה בקנה אחד עם תפישת הדמוקרטיה הליברלית (שישראל אינה למעשה נמנית עליה) או עם עיקרון "כבוד האדם". בעתירה לבית המשפט העליון בנושא, הוסבר על-ידי המדינה ש"הפרופיילינג נחוץ ועשוי למנוע אירועים רבי נפגעים. המדינה הסבירה בשנים האחרונות שהיא פתחה במהלך שנקרא HBS שבמסגרתו יוקם מסוע מיוחד, שייקח כבודה רגישה לבדיקות ביטחוניות קפדניות יותר, ללא השפלת הנוסעים" (כתבה של תלם יהב, ידיעות אחרונות, 14.11.12). יש לשים לב שהמהלך המדובר מתואר בלשון עתיד, "יוקם מסוע". אם כך, מה קורה עד כה? מעיון בשיחה עם עמי אילון, בעת ששימש כראש השב"כ, מתברר שהאמת לא הייתה בדיוק נר לרגליו. לשאלת עדאל מנאע (שצוטט קודם לכן מספר זה): "למה כל ערבי בישראל נבדק בנמל התעופה בן-גוריון?" עונה אילון בזו הלשון: "ההנחה בתהליך הבידוק הביטחוני לקראת עלייה למטוס מתייחסת לרמת הסיכון הנשקפת מן הנוסע. כוונתו שלו לפגע או קרבתו לגורמי איום אפשריים [מישהו בכפרו או בעיר מגוריו שתל משהו במזוודתו]. ההנחה הייתה, והיא נבחנה מחדש (השיחה עימו התקיימה ב-24.1.00), שהסיכוי שערבי ישראלי יתאבד במטוס ישראלי גבוה יותר מהסיכוי שיהודי יעשה זאת. זאת הייתה הנחת העבודה והיא שונתה. "בעבר, לנוכח מקרים בודדים, כך פירשנו את נכונות הערבים הישראלים לפעול: עד כדי התאבדות. ואולם הואיל והדבר אינו מאפיין את הערבים הישראלים לפעול: עד כדי התאבדות [היה רק מקרה בודד של התאבדות של ערבי ישראלי בפיגוע בנהריה, בתקופת האינתיפאדה השנייה - י.ב.]. ואולם הואיל והדבר אינו מאפיין את החברה הערבית בישראל, שאיננה חברה שפנתה לטרור ושמקרי הטרור בתוכה היו מיעוט שבמיעוט, שינינו את תפיסת האיום, וממילא – את הליך הבידוק הביטחוני" (עוזי בנזימן - עורך, "של מי הארץ הזאת? מסע לניסוח אמנה יהודית-ערבית בישראל", המכון הישראלי לדמוקרטיה, תשס"ז, עמ' 123). אם הייתה הנחת עבודה, שכבר בשנת 2000 שונתה, איך זה שהיועץ המשפטי של השב"כ הכריז חרם על פרקליטות המדינה ואף איים להתפטר בגלל ביקורתו על הבידוק הביטחוני של ערביי ישראל בנתב"ג. בכתבה (של תלם יהב) הוא מצוטט כטוען שאפליה בין אזרחים נושאי תעודת זהות כחולה - אחד יהודי והאחד ערבי - תפגע בסופו של דבר בבטחון המדינה בטווח הארוך וסבר שניתן למצוא פתרון טכנולוגי שיתבסס על כללים שוויוניים. הפגיעה המשפטית לגישתו, הייתה כל כך חמורה, ש"לא הייתה לו ברירה אלא לתמוך בעתירה". טענת א', היועץ המשפטי של השב"כ, נוגדת את טענות עמי אילון. ראשית, בניגוד לטענת האחרון, לא היה עד כה שינוי בהנחת העבודה ביחס לערבי לעומת יהודי. שנית, ניתן כן לבדוק ביטחונית ללא השפלה. אני יכול להוסיף ולציין שהשפלה שיטתית עלולה להביא לטינה העלולה בנסיבות מסוימות להתפרץ אף בצורה קשה (מה שרימז כנראה היועץ המשפטי של השב"כ על ההשלכות לטווח רחוק). סיכומו של דבר כבוד האדם בדמוקרטיה הליברלית יכול להישמר גם כשהאדם טס לחו"ל, וביטחונו גם לא ייפגע, כשהבדיקות תהיינה בצורה נאותה. גם אם יש הגיון בקביעת פרופיילינג למשל המבחין בין אדם מיואש הטס בגפו לעומת משפחה עליזה הטסה יחדיו, אין שום הגיון בהשפלה הנובעת מהבדיקות הללו. לשאול שוב ושוב מרצה כמו מנאע לשם מה הוא נוסע, אינו תורם ב"גרם" לבטחון המדינה, רק מוסיף לשד השנאה הפנימי של הקורא הממוצע של הידיעה הזו.